סודוקו קומבינציה

SUDOKU COMBINAסודוקו קומבינציה הוא תשבץ סודוקו בו ניתנים, בחלק מהמפגשים בין 4 משבצות, 4 הספרות, שאמורות להיות מוצבות בתוך אותן משבצות. הפותר צריך להיעזר בנתונים אלה כדי לייצור קומבינציות המאפשרות לו לוודא מה הן הספרות שיש להציב בכל משבצת ומשבצת. בנוסף לכל האמור לעיל, ניתנות גם 4 ספרות המוצבות במקומן הנכון.

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , | כתיבת תגובה

סודוקו ענברי

סודוקו ענברי

סודוקו ענברי


סודוקו ענברי הוא תשבץ מקורי שפותח על ידי אריה ענבר ומשלב אלמנטים של סודוקו אפור לבן וסודוקו השוואתי. מסודוקו אפור לבן נלקחה ההבדלה בין ספרות זוגיות וספרות לא זוגיות, הבדלה המסומנת ברקע המשבצת המארחת – משבצעות בעלות רקע אפור מארחות רק ספרות זוגיות.

בסודוקו ענברי רגיל כל המשבצות הלבנות מארחות רק ספרות זוגיות. בנוסף לסודוקו ענברי רגיל יש גם סודוקו ענברי עם מתחם פנימי – בסודוקו ענברי עם מתחם פנימי המשבצות הלבנות בתחום המתחם מארחות רק ספרות זוגיות, אך המשבצות הלבנות מחוץ למתחם אינן מוגבלות והן יכולות לארח ספרות זוגיות וגם ספרות לא זוגיות.

סודוקו ענברי עם מתחם פנימי

סודוקו ענברי עם מתחם פנימי


יש גם סודוקו ענברי עם מתחם פנימי ועם אלכסונים והכללים בו הם כמו בסודוקו ענברי עם מתחם פנימי בשילוב סודוקו עם אלכסונים.
סודוקו ענברי עם מתחם פנימי ועם אלכסונים

סודוקו ענברי עם מתחם פנימי ועם אלכסונים

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

הפירטים

הפירטים הם שודדי ים וקיומם של פירטים ידוע עוד מימי קדם. ההיסטוריון היווני תוקידידס כתב על כך שערי המדינה של יוון העתיקה התאחדו לא פעם לצורך שליחת צי חזק נגד שודדי הים של התקופה. החופים המפורצים של אנטוליה (היום בטורקיה) שימשו מסתור מעולה עבור כלי השיט של שודדי הים. במאה הרביעית לפני הספירה, נאלץ אלכסנדר הגדול לנקוט אמצעים חריפים נגד שודדי הים, שפגעו במסחר באימפריה שלו. יוליוס קיסר, לפני שהגיע לשלטון ברומי העתיקה, נחטף על ידי פירטים בעת הפלגה ושוחרר תמורת כופר. לאחר שחרורו הוא ארגן משלחת שיצאה לחפש את הפירטים שחטפו אותו וכפי שהבטיח להם בעת שביו, הפירטים נתפסו ונצלבו.

המילה "פירט" מקורה במילה היוונית πειρατής, שמשמעותה "תוקפן". מיוונית היא עברה ללטינית בצורת pirata ומלטינית לצרפתית בצורת pirate ומכאן כבר הפכה למילה בינלאומית.

היו פירטים שנהגו לפשוט לא רק על כלי שיט, אלא גם על ישובים אזרחיים, ישובי חוף. לעתים אוניות הפירטים עלו במעלה הזרם של נהרות ופשטו על ישובים פנים יבשתיים. הוויקינגים נהגו כך ופשיטותיהם, שיצאו מסקנדינביה, הדרימו יותר ויותר. הם כבשו את החוף הצפון מערבי של צרפת, חבל נורמנדיה, כבשו חלקים מבריטניה וכמחצית מאירלנד. הם המשיכו דרומה והגיעו עד סיציליה, אותה כבשו ושלטו בה תקופה ניכרת.

גילוי אמריקה גרר סחר ימי נרחב בין אמריקה ובין אירופה, בעיקר הובלת אוצרות אמריקאיים לאירופה. ספינות עמוסות אלה היו פיתוי גדול עבור פירטים ואכן רבות מהן הותקפו ונבזזו על ידם.

בחברות הפירטים היו חוקי התנהגות נוקשים, שנגעו להתנהגות הכללית, ליחסים הפנימיים ולחלוקת השלל.

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, היסטוריה ודתות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

מרי דיופלסי – סיפורה של קורטיזנה

מרי דיופלסי חיה חיים קצרים, אך זכתה לכך שדמותה תיככב ברומן, במחזה, באופרה, בבלט ובלפחות חמישה סרטים.

מרי דיופלסי נולדה ב-15 בינואר 1824, בשם רוז אלפונסין פלסי, בביתו של איכר צרפתי בנורמנדי. מגיל צעיר יצאה לעבוד לפרנסתה, תחילה כמשרתת בבית מלון ולאחר מכן עבדה בתפירת בגדים בבית חרושת. היא הייתה תמירה, בעלת עיניים שקדיות וחיוך מקסים והיופי המיוחד של חולי השחפת ובמהרה שם לב לכך בעל מסעדה שקנה לה דירה תמורת חסדיה. את מקומו של בעל המסעדה תפס הדוקס הצעיר מגישן, שהפך אותה לפילגשו. בשלב זה, בגיל 16, היא הפכה לקורטיזנית המדוברת ביותר בפריז, מרכז התעניינות של החברה הפריזאית.

היא שינתה את שמה על ידי הוספת "דיו" לשם משפחתה ושינוי השם הפרטי. היא לימדה עצמה לקרוא ולכתוב והייתה לה התבונה הדרושה לניהול שיחה תרבותית על הספרים שבספרייתה. היא גם הצטיינה בנגינה בפסנתר. חסדיה נקנו במחיר גבוה והשמועות אמרו שהיא מבזבזת מאה אלף פרנקים זהב בשנה על הוצאותיה וזה היה סכום אדיר. היא התלבשה יפה ובטעם ןאהבה להקיף את עצמה בפרחים – ריח הוורדים גרם לה לסחרחורות, לכן העדיפה קמליות.

מריה דיופלסי

מרי דיופלסי

יום אחד, כשהייתה בת 20, בהצגת תיאטרון, הבחין בה צעיר בן גילה, אלכסנדר דיומא הבן (את התוספת "הבן" הצמידו לשמו כדי להבדילו מאביו, שנשא אותו שם, אלכסנדר דיומא, אך עם התוספת "האב" – אלכסנדר דיומא האב היה מחברם של "שלושת המוסקטרים", "הרוזן ממונטה קריסטו" וספרים רבים אחרי). גם היא שמה לב לצעיר הנאה ודאגה שחברים יזמינו את אותו לדירה של שכניה ולאחר מכן הזמינה את כולם לדירתה. בין השניים נרקם קשר רומנטי, למרות שבאותה תקופה היא הייתה פילגשו של רוזן שטקלברג הזקן וברקע היה אהוב, נוסף, הרוזן פרגו. לאחר כמה חודשי אהבה, שבמהלכם שקע דיומא בחובות כבדים, הוא הודיע לה במכתב על פרידתו ממנה.  הוא כתב לה שאינו עשיר דיו, כדי להמשיך לקיים את אהבתו אליה ואינו עני דיו, כדי להסתפק במעמד של ידיד, כפי שהיא הציעה לו.

דיומא נסע לטייל עם אביו בספרד ובמרוקו ובינתיים התנחמה מרי בזרועותיו של פרנץ ליסט. כעבור זמן לא רב נישאה מרי לרוזן פרגו ואת חתונתם ערכו בלונדון. זמן קצר לאחר שובם לפריז, נפרדו בני הזוג ומרי, שבריאותה התדרדרה, התחילה למכור את חפצי הערך מביתה, כדי לקיים את עצמה. ב-3 בפברואר 1847, בגיל 23, הלכה הקורטיזנה הנודעת לעולמה.

אלכסנדר דיומא הבן, ששב מטיולו, ראה מודעה על המכירה הפומבית של חפציה. הוא הלך לשם ורכש שרשרת זהב למזכרת. מכירת חפציה הפיקה די כסף לתשלום כל חובותיה ועוד נשארה ירושה, שצוותה על ידה לבת משפחה צעירה מנורמנדי, ירושה, שהתנתה בכך שהיורשת לא תיסע אף פעם לפריז.

דיומא חזר לביתו וקרא שוב את חליפת המכתבים שלו עם מרי ועל רקע זה כתב רומן שהפך אותו למפורסם, "האישה עם הקמליות". לאחר הצלחת הספר פנו אל דיומא מחזאים, שביקשו רשות להמחיז את הרומן. דיומא חשב על כך ולבסוף ישב וכתב בעצמו מחזה על פי הרומן. הוא פנה לאביו, שהיה מנהל של תיאטרון (בתיאטרון הזה הוצגו בעיקר מחזות של דיומא האב), כדי שיציג את המחזה שלו, אך אביו סירב, בטענה שהנושא איננו מתאים. דיומא הבן ביקש והפציר באביו, שיקרא את המחזה. האב הסכים, קרא, ובעיניים דומעות הודה לאחר מכן, שזה מחזה ראוי והציג אותו בתיאטרונו. על בסיס המחזה הזה נכתב הליברטו של האופרה "לה טראוויאטה" של ורדי. סרטים רבים הציגו את הדרמה, בין היתר אחד בכיכובה של גרטה גרבו, האלוהית.

פורסם בקטגוריה ביוגרפיות, היסטוריה ודתות, פנאי | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

אוצר שודדי הים וייסוד קרתגו

הוויקינגים, יורדי ים מוכשרים ואמיצים, נהגו להפליג מצפון אירופה אל חופי צרפת, בריטניה, אירלנד, ספרד ופורטוגל ולשדוד את ערי החוף. זמן רב לפני הופעת הוויקינגים על במת ההיסטוריה היה עם אחר, עם של יורדי ים מוכשרים ואמיצים, שעסק במסחר וב… שוד ים – אלה היו הפיניקים. הפיניקים היו עם כנעני ממוצא שמי, שהתרכז בשתי הערים, צור וצידון ובסביבה שלהם ודיבר שפה דומה לעברית.

הסיפור הראשון, המתועד, על אוצר חבוי של שודדי ים, נוגע לפיניקים. במאה השמינית לפני הספירה, נישאה בִתו של מתן הראשון, מלך צור, לבעל ספינה מוכשר, שהיה גם כוהן של האל הרקולס וגם הדוד שלה, בשם  אקרבאס  Acerbas או Sichaeus סיקאאוס. בת המלך, ששמה היה אליסה (מאוחר יותר התפרסמה בשם דידו), אהבה מאוד את בעלה, שנהג להפליג לכיוון אופיר ופונטוס לצורכי שוד ימי משתלם מאוד.

האח של אליסה, נשא את השם פיגמליון (לא הפסל המפורסם שהתאהב ביצירתו) וברבות הימים ירש את מלכות אביו. האח הזה היה מאוד תאב בצע וחשק באוצרות הגדולים, עליהם שמע, שגיסו צבר והסתיר. האח תקף בחשאי את ספינת גיסו והרג אותו, אך בחיפוש אחר האוצרות העלה חרס, כי שודד הים הסתיר אותם במקום סודי, באי נידח.

כשנודע לאליסה על מות בעלה, נחפזה לצייד ולאייש ספינה חדשה והפליגה איתה למקום בו ידעה שהאוצרות חבויים. היא מצאה את האוצרות, אספה אותם ופשטה עם ספינתה על האי קפריסין וחטפה משם חמשים בחורות צעירות. אליסה תכננה להמשיך להפליג מערבה, כל הזמן מערבה, עד שתגיע מעבר לעמודי הרקולס (מצר גיברלטר), ל"איי המתים", מקום, שעל פי הדת שלה, היה משכן יורדי הים שמתו. שם, באיי המתים, קיוותה להתאחד שוב עם בעלה האהוב.

המלחים לא השתוקקו כל כך להגיע למחוז חפצה, לכן שכנעו אותה לעגון על חופי צפון אפריקה, כדי להצטייד במים טריים ובמזון. במקום העגינה פגשו הפיניקים את המלך המקומי, יארבאס, שחשק באליסה. המלחים רצו להישאר במקום ולהקים עיר וביקשו לקנות את הקרקע הדרושה לשם כך. יארבאס השיב, שיתן להם את הקרקע תמורת הקפריסאיות החטופות ואליסה, אותה יקח לאישה. אליסה סירבה והייתה מוכנה לשלם בזהב תמורת הקרקע. יארבאס השיב שתמורת זהב יתן לה רק קרקע שאפשר להקיף בעור של עגל אחד. אליסה הסכימה לעסקה, לקחה עור של עגל וחתכה ממנו רצועות דקות מאוד, חיברה אותן ויצרה מהן רצועה ארוכה מאוד, איתה הקיפה את הקרקע הדרושה להקמת מצודה. המצודה נקראה בשם "בירסה" Byrsa, שם שפירושו "עור של עגל". חוכמתה של אליסה רק הגבירה את רצונו של יארבאס להפוך אותה לרעייתו, אך היא לא הסכימה ורצתה להמשיך בהפלגה, כדי להגיע למחוז חפצה. המלחים התחננו לפניה, אך היא התעקשה והזכירה להם את שבועות הנאמנות שנשבעו. בשלב זה הציתו המלחים את הספינה, כדי למנוע את ההפלגה. כשאליסה ראתה את הספינה עולה באש, רצה אליה והטילה את עצמה לתוך הלהבות.

בירסה הייתה למצודה של העיר החדשה או בשפת המלחים הפיניקים, קרת חדשה, קרתחדשת, שם ששובש עם הזמן והפך ל"קרתגו". המעצמה שהתמודדה מול האימפריה הרומית.

התושבים המקומיים, שהתרשמו מאוד מנחישותה של אליסה, כינו אותה בשם "דידו", שם המבטא זאת בשפתם. משוררים וסופרים סיפרו ושרו את העלילה והמשורר הרומי ורגיליוס שינה את העלילה והוסיף סיפור אהבה נכזבת עם מייסד רומא.

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, היסטוריה ודתות | עם התגים , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תולדות הכדוריד

קונרד קוך, מורה התעמלות גרמני, ששהה תקופה מסוימת באנגליה, שב לגרמניה והביא איתו מהאי הבריטי את משחק הכדורגל, שהתקבל בהתלהבות על ידי תלמידיו. כעבור זמן מה הגיע קוך למסקנה שמשחק הכדורגל גורם נזק לשרירי הרגליים, לכן המציא ועיצב, בשנת 1891, משחק חדש בשם "רָפְבָּל", משחק ששוחק על ידי 11 שחקנים על מגרש כדורגל, אך במקום לבעוט בכדור, יידו אותו. קוך חיבר מערכת חוקים לרפבל והמשחק זכה לפופולריות.

מורה התעמלות דני בשם הולגר נילסן, שהיה ספורטאי רב תחומי, שהשתתף בכמה ענפים באולימפיאדה המודרנית הראשונה, שינה את משחק הרפבל על ידי צמצום מספר השחקנים לשבעה, כך שניתן היה לשחק אותו על משטחים קטנים יותר, באולמות ספורט סגורים. הלגר פרסם ב-1906 מערכת חוקים למשחק החדש, משחק הכדוריד. כללי המשחק שונו ושוכללו ב-1917 על ידי מקס הייזר וב-1919 על ידי קרל שלנץ.

משחק הכדוריד הבינלאומי הראשון נערך ב-1925 בין נבחרות הגברים של גרמניה ושל בלגיה. ב-1930 נערך משחק הכדוריד הבינלאומי הראשון של נבחרות נשים בין נבחרות גרמניה ואוסטריה.

משחק הכדוריד נקבע לראשונה כענף ספורט אולימפי, לפי דרישתו של היטלר, שראה את הכדוריד כענף ספורט גרמני, באולימפיאדת 1936. הפדרציה הבינלאומית לכדוריד הוקמה ב-1946, בקופנהגן.

פורסם בקטגוריה היסטוריה ודתות, ספורט | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

ארמילוס

ארמילוס, המכונה "הרשע", הוא דמות חשובה בתורת אחרית הימים היהודית, מקביל במידת מה לדמות האנטיכריסט בתורה הנוצרית.

ארמילוס אמור להיות מלך רשע, שיתנכל ליהודים וימית את משיח בן יוסף ולבסוף יומת על ידי משיח בן דוד. האגדות הקשורות בו מספרות שהמשורר הרומי וירגיליוס יצר דמות אבן של נערה, דמות מופלאה כל כך, שרומיים זנו איתה (קיימו איתה יחסי מין…). מיחסים אלה נולד ארמילוס הרשע. שמו נגזר משמו של מייסד רומא, רומולוס ROMULUS על ידי הוספת האות אל"ף לפניו (כולל שיבוש קל) נוצר השם ארמילוס ARMILUS. הקישור למייסד רומא בא כדי להצביע שהוא, ארמילוס יהיה אחרון מלכי רומי הרשעה (שהביאה לחורבן בית המקדש), כפי שרומולוס היה מלכה הראשון. ארמילוס, אחרון מלכי רומי, אמור להתמודד עם המשיח, אחרון מלכי יהודה לפני אחרית הימים.

האגדות יודעות לספר שמלחמת ארמילוס ביהודים תימשך שלושה חודשים. הוא מתואר בצורה מאוד לא מחמיאה, כקירח בעל עיניים בגדלים שונים. גם ידיו באורכים שונים ועל מצחו צרעת. מסופר גם שאוזנו הימנית סתומה ומשמשת אותו כאשר באים אנשים להגיד דברים טובים על אחרים ולעומת זאת, כשבאים אנשים לדבר רעות, אז הוא מפנה אליהם את אוזנו השמאלית, האוזן השומעת.

יש תיאורים נוספים של ארמילוס, הסותרים את התיאור, שהובאה לעיל, אך כל התיאורים מציגים אדם מעוות, מפלצתי. ארמילוס מתואר גם כבן השטן או כבן האבן (בגלל האגדה על לידתו מאבן) ולעתים גם מצוין שהוא גר באבן.

 

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, יהדות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

ענברת

ענברת היא כלאים של תשבץ ושל תפזורת. בענברת נתונה מסגרת תשבץ ריקה ובה צריך לשבץ מילים ואותיות המוצגות לצד התשבץ, עבור המאוזן, ומתחת לתשבץ, עבור המאונך. המילים והאותיות אינן ניתנות לפי הסדר שלהן בענברת, אלא לפי סדר האלפבית של האות הראשונה. מילה, לצורך זה, נחשבת רק צירוף בעל משמעות של שלוש אותיות או יותר. מילים בנות שתי אותיות נחשבות לשתי אותיות נפרדות ולא למילה.

כדי להקל על הפותרים ולהדגים להם את המלאכה מקובל לתת שורה אחת או טור אחד פתורים, אך זה לא הכרחי.

אפשר להוסיף לענברת גם משבצות מסומנות בתוך המסגרת, בדרך כלל על האלכסונים, כשהאותיות, האמורות למלא את המשבצות המסומנות, יוצרות מילים או שמות, לפי הגדרה נתונה.

לפי כללי ענברת המילים אפשר לבנות ולפתור גם ענברת מספרים. בענברת מספרים משתמשים במספרים בני 3 ספרות או יותר ובספרות בודדות.

השעשוע הומצא על ידי אריה ענבר, לכן שמו, "ענברת", מרמז לשם הממציא.

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

חישול וחיסום

עוד בימי קדם, כשבני האדם החלו לעבד מתכות, הם גילו את תהליכי העיבוד המכונים כעת בשמות חישול וחיסום ובהמשך גם את ההרפיה.

המתכות נוחות יותר לעיבוד כשהן מחוממות, אז ניתן לשנות את צורתן ואף את המצב הגבישי הפנימי שלהן ולהשיג בדרכים אלה ייצוב של החפץ והקניית תכונות של קשיות, אלסטיות, עמידות ועוד, לפי הדרוש למעבד ובמגבלות החומר המעובד.

חימום גוש המתכת ועיבודו המכני, מה שנהוג לכנות "להכות בברזל בעודו חם", הוא החישול. חימום המוצר המוגמר, החזקתו זמן מה בטמפרטורה גבוהה וקירורו באוויר או בנוזל קירור (מים או שמן), קירור מהיר או איטי, זו פעולת החיסום. לאחר החיסום מקובל לעשות גם הרפיה, לחמם מעט את המוצר המוגמר המחוסם ולתת לו להתקרר באיטיות.

מושגים אלה, החישול והחיסום, משמשים גם בצורה פיגורטיבית, כדי לתאר פעולות לחיזוק אופיים של בני אדם או מבנה חברתי וכדומה. לא פעם שמעתי וגם קראתי התבטאויות בהן אנשים בלבלו בין החישול ובין החיסום, לכן ראוי להבדיל בין המושגים.

אם כבר דנים במושגים אלה, ראוי להזכיר מעט מההיסטוריה שלהם. פעולת החיסום מתוארת באודיסאה של הומרוס, כשאודיסאוס וחבריו הכלואים במערה של הציקלופ מכינים את המוט שיתקעו בעינו היחידה. בכרוניקה של אחד המקדשים של אסיה הקטנה מתארים את תהליך החיסום של חרב עשויה מפלדת דמשק: "מחממים את הפלדה עד שתאיר כמו השמש הזורחת במדבר ואז מקררים אותה עד להשגת צבע ארגמני על ידי תקיעתה לתוך גוף של עבד. חיוניות העבד תעבור אל החרב." בימי הביניים סברו שאת קירור המתכת צריך לעשות בשתן של ג'ינג'י, אך גם לאחר שזנחו אמונה זו, עדיין החזיקו האנשים בכל מיני אמונות משונות – זמן רב הובילו האמריקאים מים מבריטניה לאמריקה בספינות, כי הם סברו שחיסום ראוי לשמו אפשר לבצע רק במים בריטיים…

החיסום אינו בלעדי למתכות, אפשר לחסם גם זכוכית.

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, היסטוריה ודתות, מדעים ושפה | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

סודוקו מצולעים, סודוקו סיני ועוד

סודוקו מצולעים הוא וריאציה של סודוקו, שבה במקום הריבועים בני 9 משבצות, יש מצולעים (צורות לא מרובעות, ראו תמונה לעיל) בני 9 משבצות. זה שינוי קטן, מכל יתר הבחינות פותרים את התשבץ כמו סודוקו רגיל, אך שינוי זה משנה בצורה משמעותית את שגרת פתרונם של תשבצי הסודוקו.

סודוקו סיני הוא סוג של סודוקו מצולעים, שבו המצולע התחלף ברצף של 9 משבצות מחוברות בקו (ראו תמונה לעיל). מכל יתר הבחינות פותרים את הסודוקו כמו סודוקו רגיל והרצף משמש כתחליף לריבועים/מצולעים בני 9 המשבצות.

סודוקו מצולעים עם אלכסונים הוא שילוב של סודוקו מצולעים עם סודוקו אלכסונים (ראו תמונה לעיל). את התשבץ פותרים לפי חוקי הסודוקו הרגילים, תוך לקיחה בחשבון של העובדה, שגם לאורך כל אחד משני האלכסונים הגדולים יוצבו הספרות 1 עד 9.

סודוקו מצולעים עם סיכומים בצד הוא סודוקו מצולעים רגיל, שבו נוספו אלמנטים של קאקורו, בדומה לסוק"ק. הסיכומים, בשולי התשבץ, הם של הספרות עד הקו המעובה הקרוב ונותנים רמזים מועילים למציאת הספרה המתאימה להצבה. כדי שהתשבץ לא יהיה קל מדי, מאזנים זאת על ידי מתן פחות ספרות בתשבץ ההתחלתי.

פורסם בקטגוריה מתמטיקה, תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

סודוקו אפור לבן

סודוקו אפור לבן הוא סודוקו רגיל שבו לחלק מהמשבצות יש רקע אפור בהיר, כדי להבדיל אותן מיתר המשבצות בעלות הרקע הלבן. תכלית ההבדלה היא לייעד משבצות מסוימות לחלק מהספרות ולייצור על ידי כך רמז נוסף למציאת הספרות, שיש להציב באותן משבצות. במקום הרקע האפור הבהיר אפשר להשתמש ברקע צבעוני בהיר אחר, צהוב, תכלת, ורוד וכדומה, שיבליט את הכתיב הכהה.

סודוקו אפור לבן זוגי ולא זוגי

בסודוקו אפור לבן זוגי ולא זוגי המשבצות הלבנות נועדו לאכסן ספרות זוגיות והמשבצות הלבנות נועדו לאכסן ספרות לא זוגיות.

סודוקו אפור לבן המבדיל בין קטנים ובין גדולים

בסודוקו אפור לבן המבדיל בין קטנים ובין גדולים המשבצות האפורות נועדו לאכסן את הספרות 1 עד 5 והמשבצות הלבנות מיועדות לאכסן את הספרות 6 עד 9.

סודוקו אפור לבן עם מתחם פנימי

בסודוקו אפור לבן זה , המרכז שלו מתוחם ומחולק למשבצות אפורות ומשבצות לבנות. בתוך המתחם, המשבצות האפורות מיועדות לספרות 1 עד 4 והמשבצות הלבנות מיועדות לספרות 6 עד 9. הספרה 5 מופיעה לעתים על רקע לבן ולעתים על רקע אפור. מחוץ לתיחום פועלים רק כללי הסודוקו הרגיל.

שילובים של סודוקו אפור לבן עם צורות אחרות של סודוקו

אפשר לשלב בין עקרון הפרדת הרקע של המשבצות ובין סוגים אחרים של סודוקו ולהביא לגיוון בצורותיו. כך, למשל, אפשר לשלב בין סודוקו אלכסונים ובין סודוקו אפור לבן זוגי ולא זוגי או קטנים וגדולים.

שילוב נוסף של סודוקו מיוחד עם סודוקו אפור לבן הוא סודוקו ענברי, פיתוח מקורי של אריה ענבר המשלב בין סודוקו השוואתי ובין סודוקו אפור לבן והופיע לראשונה בהוצאת ענבר, בסודוקו מס' 14.

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תולדות הטאטארים

הטאטארים או הטטרים או לפי שמם במשחק ילדים ישן, "הקדרים באים!", זכו למוניטין של עם מטיל אימה. היום זה שמו של עם, שמרכז תרבותו היה בחצי האי קרים, אך רבים מבני העם הזה פוזרו בתקופת סטלין על פני ברית המועצות. הטטרים מדברים שפה ממשפחת השפות הטורקיות והם מוסלמים. אבל בואו נבדוק איך התגלגל השם הזה והיה לשם מטיל אימה, בעיקר על תושבי מזרח ומרכז אירופה.

בין המאה ה-7 והמאה ה-9, בחלק העליון של אגן הנהר אמור, חי שבט נודע בפראותו שנשא את השם "מונגול" וברבים "מונגולים". במאה התשיעית עד המאה ה-19 השבט נע דרום מערבה עד שהתיישב באזור המכונה היום "מזרח מונגוליה". באזור זה התנגשו המונגולים עם שבט ממוצא טורקי, הטאטארים. בין שני העמים נערכו קרבות כבדים מאוד שבסופם ניצחו המונגולים, אך הם סבלו אבידות כבדות מאוד וכך נודע שמם של הטאטארים כלוחמים קשוחים. המונגולים פיזרו את הטאטארים על פני אזורים רחבים ובקרב עמים שונים וכך נמחקו כעם, אך צחוק הגורל, העמים השונים התחילו לכנות את המונגולים בשם "טאטארים" עד שהמונגולים עצמם התחילו לקרוא לעצמם "טאטארים".

המונגולים היו לוחמים קשוחים ואכזריים, הם הקימו אימפריית ענק, מהמזרח הרחוק ועד מרכז אירופה ודרסו בפרסות סוסיהם מדינות ועמים. חבלים רבים שממו בעקבות מעבר המונגולים (המכונים טאטארים), כי הם הרגו אוכלוסיות שלמות. שם ה"טאטארים" לבדו העביר צמרמורת וגם לאחר שנסוגו ממרכז אירופה, הם הקימו מדינה בשם "אורדת הזהב", שחלשה על מזרח אירופה, גבתה מסים ומפעם בפעם גם יצאה למסעי מלחמה.

באורדת (אורדה זה השם המונגולי ל"מחנה" והתואר "זהב" בא לבטא את העושר המופלג של ראשי המחנה הזה) הזהב רק מיעוט היו מונגולים והיתר עמים רבים, שנכבשו על ידם, אך עם חלוף הזמן קיבלו את זהותם וגם עברו תהליך של כור היתוך ויצרו עם בפני עצמו.

המונגולים/טאטארים כונו במערב אירופה גם בשם "טארטארים". שם זה נוצר כשמלך צרפת, לואי התשיעי, התבשר במכתב ששלח לו נזיר מסוים, אחרי קרב ליגניץ (קרב בו הביסו המונגולים קואליציה פולנית, גרמנית וצ'כית), שבין המונגולים ובין צרפת אין אף צבא משמעותי היכול לעצור אותם. לואי התשיעי, שכונה "הקדוש" בגלל אדיקותו והשתתפותו במסעי צלב, שוחח עם אימו על נכונותו לצאת לקרב נגד המונגולים ותוך כדי כך עשה משחק מילים בין טאטארים ובין "טארטארוס" (אזור עינויים בעולם המתים לפי המיתולוגיה היוונית הקדומה), לשם התכוון לשלוח אותם. עד עכשיו בשפות אירופאיות מסוימות מכונים פולשים אסיאתיים אלה גם בשם טארטארים.

"הקדרים באים", היה משחק ילדים בו ילד תורן רודף אחרי יתר הילדים והם בורחים ממנו, כפי שאוכלוסי אירופה ברחו מפני הטאטארים.

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, היסטוריה ודתות | עם התגים , , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תולדות גאלאצי

הגדולה בערי הנמל של רומניה אינה שוכנת על חוף הים השחור, אלא על גדת נהר הדנובה והיא העיר גאלאצי. אני נולדתי בעיר הזאת, אך כשפקידה של משרד הפנים הישראלי שאלה אותי אם כותבים גאלאצי או גאלאץ, היססתי בתשובתי. היו"ד בסוף שמות המקומות ברומניה היא יו"ד קצרה ויש המשמיטים אותה בתיעתוק לעברית. השם הזה, גאלאצי, עם היו"ד או בלעדיה, אינו שם רומני ואין לו משמעות בשפה הרומנית, לכן צריך לחפש את מקורו.

באזור זה שכנו במאה התשיעית עד המאה ה-13 הברודניקים, עם שהיסטוריונים מסוימים החשיבו כשבט קומני והקומנים עצמם היו עם ממשפחת העמים הטורקיים. גאלאט Galat בשפות הטורקיות (מילה שהגיעה אל הטורקית מהערבית) היא מבצר ובגאלאצי העתיקה היו שני מבצרים. היו"ד הקצרה בסופי מילים ברומנית משמשת למטרות שונות ואחת מהן היא להצביע על ריבוי, לכן אם גאלאט זה מבצר, גאלאטי זה מבצרים. זו תאוריה סבירה אך מסמכים היסטוריים בהם היישוב הזה כונה בשם Haliciu mic הליצ'יו מיק או כדי לתרגם את המילה השנייה "הליצ'יו הקטן", מובילים אותנו לכיוון אחר לחלוטין.

מצפון לרומניה שוכנת גליציה (Галичина), חבל היסטורי בפולין שהייתה לו תקופה בה היה מדינה עצמאית ובירתה חליץ' (Halicz). העמים הסלאביים של הסביבה, הרותנים והפולנים, נבדלו ביניהם בדרך ביטוי הצליל בו מתחיל שם החבל ושם עיר הבירה שלו, שעל פיה הוא קרוי – הרותנים, תושבי הכפרים בחבל, השתמשו בגימ"ל (גליציה) והעירונים הפולנים, שחיו בעיר עצמה בה"י – (הליץ'). המחלוקת לא נמשכה זמן רב מדי, כי בפלישה המונגולית לאירופה נחרבה העיר הליץ' וחבל גליציה נותר ללא בירתו – השלטון עבר לעיר "למברג", ששמה שונה ל"לבוב" ושונה שוב ל"לביב". לנסיכות גליציה לא היה מוצא לים ולא עברו דרכה נהרות ראויים לשיט מסחרי. המוצא הקרוב ביותר של הנסיכות הזאת לנמל, שבו יוכלו לעגון ספינות מסחריות, היה באזור הדנובה, כן בגאלאצי. גאלאצי היה נמל היעד של סחורות, שנועדו לגליציה ובגאלאצי העמיסו לספינות סחורות שהגיעו מגליציה. נציגים מסחריים גליצאיים ישבו בגאלאץ בקביעות וגם הכנסייה הנוצרית המקומית השתייכה לבישופות של הליץ'. "הליצ'יו מיק" או בתרגום חופשי "הליץ' הקטן" נקרא הנמל הקטן ששימש את הנסיכות, לכן ההנחה הסבירה ביותר היא ששמה של גאלאצי נגזר משם הבירה של נסיכות גליציה.

מדוע דברים אלה לא מופיעים בוויקיפדיה רומנית ובספרי הגאוגרפיה וההיסטוריה הרומנים? את התשובה נמצא במאבק הבלתי פוסק של הרומנים לביסוס עברם ההיסטורי בחבלי הארץ בהם הם חיים. לרומנים יש ויכוח ארוך עם ההונגרים ועם הסלאבים ובוויכוח הזה כל צד מנסה להוכיח שהוא ישב בחבלי המחלוקת לפני הצד האחר והצד האחר הוא למעשה פולש. האטימולוגיה של העיר גאלאצי יכולה לשרת שירות קטן את הסלאבים בוויכוח שלהם עם הרומנים על הוותק באזור והאם ה"ברודניקים" היו ממוצא סלאבי או ממוצא רומני (ולאכי). לפי המקורות ההיסטוריים הם היו כנראה שבט קרואטי, כלומר שבט סלאבי, אך עברו רומניזציה ווהמקורות הסלאביים נמוגו עם הזמן.

עדות נוספת לקשר האמיץ בין גאלאצי ובין גליציה אפשר למצוא בקשר שבין הקהילה היהודית של גאלאצי ובין הקהילה היהודית של גליציה. רבים מיהודי גאלאצי הם צאצאים של יהודי גליציה, שהיגרו לגאלאצי ובמיוחד אמור הדבר לגבי יהודים, שהגיעו מהעיירה הגליצאית "ברודי". ברודי? האם יש קשר ל"ברודניקים" המסתוריים? אולי.

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, היסטוריה ודתות, יהדות רומניה | עם התגים , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תשבץ תלת-מישורי

תשבץ תלת-מישורי הוא תשבץ המשתרע על פני שלושה משטחים, שפוגשים זה את זה ויוצרים אשליה של שלושה מישורים. האותיות של המילים המשובצות בתשבץ תלת-מישורי מתוחמות, כמו בתשבץ רגיל, על ידי נקודות שחורות או גבולות התשבץ, אך לא על ידי גבולות המישור, קרי, המילה יכולה להשתרע על פני מישור אחד או שני מישורים, כשחלק ממנה באחד המישורים והמשכה גולש למישור המשיק. אף מילה אינה יכולה להשתרע על פני שלושה מישורים.

מילים, המשובצות במישור העליון, יכולות לגלוש למישור התחתון הימני או למישור התחתון השמאלי, לפי כיוון המילה. מילים, המשובצות במישור הימני התחתון, יכולות להיות המשך של מילים המשובצות במישור העליון או שיכולות לגלוש למישור השמאלי, המשיק. מילים, המשובצות במישור השמאלי התחתון, יכולות להיות המשך של מילים שגלשו מהמישור העליון המשיק או מהמישור הימני התחתון המשיק.

תשבץ תלת-מישורי יכול להיות גם תשבץ קו תלת-מישורי (פורסם לראשונה במגוון מורחב מס' 84), אם במקום נקודות שחורות להפרדה בין המילים מציבים קווים מעובים. תשבץ תלת-מישורי יכול להיות גם תשבץ לבן תלת-מישורי (פורסם לראשונה במגוון מורחב מס' 84), אם מוטל על הפותר למצוא גם את הנקודות השחורות/הקווים המעובים המפרידים. המבנה של תשבץ תלת-מישורי פתור יכול לשמש, כמו מבנה של תשבץ רגיל פתור, לצורכי יצירת תשבץ מוצפן או תשבץ להרכבה וכו'.

תשבץ תלת-מישורי מופיע בקובץ חגיגה כפולה דורון, בשעשועון מגוון 84 וגם בחגיגה כ"ו וחגיגה כ"ז, שיצאו לאור בהוצאת ענבר ותשבצים נוספים יופיעו בחוברות נוספות של הוצאת ענבר, שעומדות לצאת לאור בעתיד.

בעבר, בשנת 1985, פורסמו בישראל 3 תשבצים שכונו "תשבצים מהסוג השלישי" או "תשבצים תלת-מימדיים" וחוברו על ידי דב (דובה) פרימרמן. התשבצים האלה דומים מבחינה גרפית לתשבץ התלת-מישורי, אך שונים מבחינות אחרות ובעיקר בדרך הגשת ההגדרות. ל-3 התשבצים שפורסמו בשנת 1985 לא היה המשך ואני משער שדרך הגשת ההגדרות הכשילה אותם.

כאן, למטה, מוצג מבנה של תשבץ תלת-מישורי, שמופיע בקובץ "חגיגה כפולה דורון".

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תולדות אגודת בני משה

הרקע

בסוף שנת 1881, בעיר הרומנית פוקשאני, התכנס הקונגרס הציוני הראשון, "קונגרס פוקשאני", קונגרס של אגודות חובבי ציון ברומניה. הקונגרס הזה ייסד את את "הוועד המרכזי ליישוב ארץ ישראל וסוריה". הוועד, שמזכירו הכללי היה שמואל פינלס, שכן בעיר הרומנית גאלאצי ויזם שילוח מאורגן של קבוצות יהודים מרומניה לארץ ישראל, שם הקימו את ראש פינה ופתחו בכך את גל העלייה המכונה "העלייה הראשונה".

העלייה הראשונה צעדה בדרך לא סלולה, היא נאלצה להמציא את מנגנוניה ולמצוא פיתרונות לקשיים רבים מספור. מפעל ההתישבות היהודית בארץ ישראל היה מפעל חדשני, חסר תקדים. יהודים רבים בעולם ובמיוחד במזרח אירופה, ליוו את המפעל בתקוות וחששות רבים וניסו לעלות רעיונות ואף ליזום מפעלים העשויים לסייע להתחלה הצנועה של המושבות הראשונות בארץ ישראל.

הקמת אגודת בני משה

"אחד העם" (שם העט של הוגה הדעות היהודי האוקראיני אשר הירש גינצברג) העביר ביקורת על פעולותיהם של חובבי ציון ולאחר מאמרו המפורסם, "לא זה הדרך", התאספו ידידיו של אחד העם בביתו, באודסה, ודנו בדרכים מעשיות להשפיע על המצב. בין המתכנסים היה גם יהושע ברזילי (איזנשטט), ששב לאודסה לאחר שהות של שנה בארץ ישראל.

במוצאי שבת, 8 בפברואר 1889, בהתכנסות שיזם אברהם אליהו לוברסקי, החליטו המתכנסים, לפי הצעתו של אחד העם, להקים אגודת סתרים של טובי האישים שישבעו לפעול יחד להגשמת מטרות האגודה. המועד על פי הלוח העברי, ז' באדר, נחשב לפי המסורת ליום לידתו ופטירתו של משה רבנו ומשום כך הוחלט לקרוא לאגודה בשם "בני משה". ראשוני המצטרפים, שנשבעו אמונים לאגודה, היו: אחד העם, אברהם אליהו לוברסקי, יעקב לוברסקי, יהושע ברזילי, צבי זאב פרנקפלד, נוח קבניצקי, וילנסקי, יהושע חנא רבניצקי וזלמן אפשטיין. המתכנסים בחרו באחד העם כנשיא האגודה.

מטרות האגודה

את מטרות האגודה הציג אחד העם בחיבור בן 6 עמודים בשם "דרך חיים". בחיבור הציג אחד העם שישה סעיפים עיקרים, שכללו את שלילת הגלות, אמונה בתחיית העם במולדתו, האחריות של היחיד כלפי העם וכלפי הכלל, הכשרת הדור למען העם ולמען הארץ והעדפת איכות החברים על פני הכמות. ייעודם של בני משה, קבע אחד העם, להיות "כוהני העם" ולהכשיר את העם לקראת תחייתו הלאומית בארץ ישראל.

ארגון האגודה

האגודה חולקה, בדומה למסדר "בני ברית", ללשכות ממוספרות. מינימום החברים בכל לשכה נקבע ל-5 ובראשם "מנהיג". בראש כל הלשכות אמור היה לעמוד ה"בניין" ובראש הבניין ה"נשיא" (הכהן הגדול). עד להקמת הבניין נקבע שהלשכה של אודסה תשמש כממלאת מקום הבניין. חברים חדשים התקבלו בהסכמת המנהיג וחברי הלשכה. כל חבר התחייב להפריש לאגודה לפחות שני אחוזים מהוצאותיו והוצאות משפחתו. קבלת חבר חדש נעשתה ב"טקס קידושים", במהלכו נשא החבר החדש שבועת הבטחה בשם אלוקי ישראל. מאוחר יותר שונה הנוסח והמגויס החדש נשבע ב"באמונת לבבו ובכל היקר והקדוש לו".

החברים נשבע לקיים את עשר ההתחיבויות של בן משה, שכונו גם "עשרת הדברות". על פי זכרונות אברהם פריידנברג ההתחיבויות היו:

1 אהבת אחים בין בני משה.

2 ויתור על השאיפות האישיות.

3 סדר בעבודה, כשכל אחד תורם לפי יכולתו.

4 זהירות.

5 אמת.

6 ידיעת העברית.

7 ענווה מוחלטת – לא לקחת זכויות בפרסום מעשיהם.

8 אי הצטרפות למפלגות אחרות.

9 נכונות להקרבה.

10 עלייה לארץ.

חברי בני משה, שהגיעו לערים אחרות, זיהו שם חברים אחרים של בני משה באמצעות סיסמה סודית: "לא בחיל ולא בכוח וכו", שהייתה נאמרת דרך אגב ויודעיה היו מגיבים.

מפעלות בני משה

מספר חברי האגודה לא היה גדול באף שלב והגיע לכל היותר למאה חברים, אך חברים אלה היו איכותיים והשפעתם על סביבתם הייתה גדולה. כשנערכו בחירות לוועדים של חובבי ציון, לוועד האודסאי העליון נבחרו שלושה חברי בני משה ובראשם אחד העם. גם בוועד שנבחר ביפו היו שלושה חברי בני משה. חברי בני משה פעלו בשטח החינוך ולהקמת בתי ספר עבריים בוורשה ובווילנה והקימו את ספריות "שערי ציון" ביפו, בירושלים ובטנטורה. לשכת בני משה בוורשה השתתפה בהקמת המושבה רחובות והקימו את ההוצאה לאור אחיאסף.

חילוקי דעות, ביקורת ודעיכה

בין לשכת ורשה ולשכת וילנה מצד אחד ולשכת אודסה מצד שני התגלו חילוקי דעות חריפים וכך היה גם בין יתר חברי האגודה ובין עצמם ואחד העם הגיע בעצמו למסקנה שאין הסכמה בין החברים אפילו בנקודת הבסיס, מה מטרות האגודה. חובבי ציון המעשיים העבירו ביקורת על חוסר המעשיות של האגודה וחוגי החרדים האשימו אותה בכפירה וברצון להוביל רפורמות דתיות.

אחד העם הציג ללשכות את השאלה אם לא הגיע הזמן להתיר את השבועה ולפרק את האגודה, אך הלשכות השיבו בשלילה וכך נמשך הקיום של האגודה עד שהוקמה התנועה הציונית, שהקמת הביאה לסיום חייה של אגודת בני משה.

פורסם בקטגוריה היסטוריה ודתות, יהדות | עם התגים , , , , , , , | 2 תגובות