הפצ'נגים, שהיו הענף ה-19 מתוך 21 של הטורקים האוגוזים, הגיעו בשלהי המאה ה-9 לספירה מערבות מרכז אסיה ופלשו לתוך המישורים שמצפון לדנובה, בין הדניפר ובין פנוניה (מישור בהונגריה). עם טורקי נוסף, מאותה משפחה, הקומנים (מכאן נגזר השם של המתעמלת נאדיה קומנצ'י), הגיעו במאה ה-12 ודחפו את הפצ'נגים הלאה, מערבה, והשתלטו על החבלים שמצפון לדנובה, בין היתר בדרום רומניה של ימינו. הפצ'נגים והקומנים היו עמים לוחמניים, אך היוו מיעוט באוכלוסייה הכללית, אוכלוסייה ממוצא לטיני וסלאבי ועם חלוף הזמן התבוללו בתוכה. הם התבוללו, אך מטבע הדברים נשארו בעמדות הנהגה ושלטון
בחבל, המצוי כעת ברומניה והקרוי בשם "אולטניה", התפתחה בהדרגה יישות מדינית ממנה צמחה נסיכות ולאכיה, שהתאחדה בהמשך עם נסיכות מולדובה ויחד יצרו, במאה ה-19, את "רומניה". אך נשוב לתחילת צמיחת המדינה הרומנית, לתחילת המאה ה-14, כאשר מסמכים הונגרים מזכירים את הוויווד (נסיך) באסאראב (Basarab). לא ידוע מתי הגיע באסאראב לשלטון, אך ידוע שהוא מת ב-1352 ועד מותו הספיק להנחיל להונגרים תבוסה גדולה בנובמבר 1330, בקרב פוסאדה ולהרחיב מאוד את גבולות ממלכתו. שלטונו של באסאראב הגיע מגבול הונגריה עד שפך הדנובה לים השחור וארצו נקראה "ארץ באסאראב" או בקיצור "בסרביה". השם באסאראב, כנראה שם פצ'נגי או קומאני, משמעו בניב הטורקי, שדיברו הקומאנים והפצ'נגים, "הורה כובש" או "שליט".
גבולות ממלכת באסאראב הצטמקו אחר מותו וגם שמה השתנה והשם "בסרביה" השתמר רק באזור שבין שפך הדניסטר ובין שפך הפרוט, חבל שעבר ידיים רבות, ביזנטיניות, בולגריות, עותמאניות ורוסיות וגם נסיכות מולדובה שלטה בו ורק המשך הנסיכות של באסאראב, נסיכות ולאכיה, לא חזרה לשלוט שם.
במקביל לצמיחת הנסיכות הרומנית של באסאראב, ששמה היה לנסיכות ולאכיה, צמחה עוד נסיכות רומנית בחבלים שבין הרי הקרפטים המזרחיים ובין נהר הדניסטר, נסיכות מולדובה. גם נסיכות מולדובה ידעה עליות וירידות, התרחבות גבולות והצטמקותם. ממזרח לנסיכות מולדובה עלה בהתמדה כוח חדש, רוסיה. רוסיה, שהייתה לאימפריה צומחת, התרחבה לכל הכיוונים וכשהגיעה לשכנות עם נסיכות מולדובה, שמה עין גם על חלק משטחיה ובהזדמנות הראשונה סיפחה אותם.
הנסיכויות הרומניות הפכו לארצות כפופות ומשלמות מס לאימפריה העותמאנית וזה היה מצבן ערב המלחמה בין העותמאנים ובין האימפריה הרוסית בשנים 1806-1812. הרוסים ניצחו במלחמה ובהסכם בוקרשט, משנת 1812, מסרו העותמאנים לרוסים את חבל הבודג'ק (השם הטורקי של בסרביה ההיסטורית שעל חוף הים השחור) וגם את החבל שבין הנהרות דניסטר ופרוט, כמחצית מנסיכות מולדובה. הרוסים כינו את החבל שסיפחו בשם בסרביה וכך זכה שמו של הנסיך הקומאני להתנוסס על ארץ שמעולם לא דרך בה ולא שלט בה. הרומנים לא השלימו עם הסיפוח הזה ואחרי מלחמת העולם הראשונה, כשרוסיה הפכה לברית המועצות והשתוללה בה מלחמת אזרחים, ניצלו זאת הרומנים והשיבו את בסרביה לחיק האומה הרומנית, תוך מחיקת השם, שהעניקו הרוסים. לקראת מלחמת העולם השנייה, בעקבות הסכם מולוטוב-ריבנטרופ, היורשת של האימפריה הרוסית, ברית המועצות, השתלטה מחדש על החבל, אך היא לא קראה לו בשם בסרביה, אלא הפכה אותו ל"רפובליקה סוציאליסטית סוביאטית מולדובה" וכך בא לסיומו הפרק הבאסאראבי. כעת החבל הוא מדינה עצמאית ונקרא "רפובליקה מולדובה" ושב לזהות רומנית. המיעוט הרוסי ברפובליקה מולדובה מתנגד לאיחוד עם רומניה והמצב הסוציו-אקונומי הירוד של האזור גורם לכך שגם הרומנים לא ששים לקראת איחוד, שיוריד את רמת החיים שלהם.
שלום לעורך – אריה ענבר
הנני מוצאת זמן כעת כדי להודות לך על תרומתך הנפלאה בכל הקשור ללשון העברית: אם זה מבחינה תחבירית, ואם זה מבחינת החידונים והתשבצים למיניהם, שנים שכל כך אני נהנית לפתור ורק עכשיו נפלה בחלקי הזכות – להכיר מקרוב את הביוגרפיה של המחבר שקיבל אצלי – "שאפו !!!"
ב ב ר כ ת ח ב ר י ם,
פרידה פרידנשטיין
אילת
אני מודה לך על דבריך החמים ומקווה שגם בעתיד אצליח לגרום לך נחת.
בברכה,
אריה ענבר