נכתב ופורסם ב- 26/3/11
משפטי קאראקש ומדינת ישראל
קאראקש היה שופט נודע באימפריה העות'מאנית. הוא נודע בכסילותו ובפסיקותיו המגוחכות. דוגמה למשפט כזה מובאת בסיפורי אבו נימר, שנאספו והוצאו לאור על ידי דן בן אמוץ.
נגר עבד בביתו של איש אחר על הכנסת משקוף ובמהלך עבודתו נפלה אחת מאבני הקיר על רגלו וגרמה לו נכות. פנה הנגר והתלונן בפני השופט קאראקש וזה זימן אליו את בעל הבית, שיתן את הדין. בא בעל הבית והצטדק: "לא אני אשם, לא אני הנחתי את האבן במקומה, אלא פועל הבניין, שבנה את הקיר". זימן השופט את פועל הבניין וגם זה הצטדק: "כבוד השופט, בדיוק כשהנחתי את האבן הזו עברה ברחוב פאטמה היפהפיה, כשהיא לבושה בשמלה אדומה, ממש אש, והסיחה את דעתי". זימן השופט את פאטמה וגם היא הצטדקה: "כבוד השופט, אני רציתי בד כחול לשמלה, אבל בחנות הבדים היה רק בד אדום". זימן השופט את בעל חנות הבדים וגם זה ניסה להעביר את האחריות: "כבוד השופט, אני הזמנתי בדים בכמה צבעים, אבל מבית החרושת לבדים שלחו לי רק אריג אדום". "לא יעזור לך", קבע השופט, "כאן זה יגמר!" הוא ציווה על השוטרים לקחת את בעל חנות הבדים ולתלות אותו ממשקוף ביתו, כדי שהכל יראו וייראו מאימת החוק. לקחו השוטרים את הנידון לביתו, אך לא הצליחו לתלות אותו, כי האיש היה גבוה והמשקוף היה נמוך. חזרו לשופט וסיפרו לו על כך. "תחזרו לביתו של סוחר הבדים", ציווה השופט על השוטרים, "תתפסו את האיש הנמוך הראשון שיעבור ברחוב ותתלו אותו במקומו של הסוחר".
על השופט הזה יש סיפורים נוספים באותו סגנון ועם אותו מוסר השכל, ואולי אין זה מקרה, ששמו דומה לשם הדמות המגוחכת קארא-גוז (ראו במאמרים את הפוסט על קאראקוז). במדינת ישראל יש נטיה חזקה לשמירת המסורת, ובכלל זה גם מסורת השפיטה העות'מאנית של השופט קאראקש. אתן לכך שתי דוגמאות דימיוניות, המסתמכות על החוקים הלא דימיוניים התקפים במדינת ישראל.
סיפור ראשון
שמואל וחנה נשואים מזה שלוש שנים ולא נולדו להם ילדים. הם לא כל כך הסתדרו ביניהם וכבר עמדו להתגרש כשסוף סוף נכנסה חנה להריון. ההריון הפסיק את תהליך הגירושין, אך הלידה חידשה אותו. שניהם, חנה ושמואל, הם בהירי עור ושיער והתינוק שנולד להם כהה עור ושיערו מקורזל, ללא ספק בעל גנים של הגזע השחור. חנה נזכרה בסטוץ קצר שהיה לה עם מלח אמריקאי שחור עור, אך העדיפה לא לדבר על כך ושמואל סירב להכיר באבהותו ותבע גירושין. בית המשפט סירב לצוות על בדיקות לסמני DNA לצורכי בדיקת האבהות וחייב את שמואל במזונות לילד.
לפי חוקי מדינת ישראל, כשיש חשש שילד יוכרז כממזר על פי דיני היהדות, מסרב בית המשפט לבדוק את האבהות ומחייב את הפרייר המקרי התורן בתשלומי דמי מזונות לילד, שאינו שלו, עד הגעתו לבגרות.
סיפור שני
למשה יש מוסך קטן לטיפול באגזוזים (צינור מפלט). הוא מפרק ומרכיב, מחזק ומתקן את הצינורות המפויחים והמלוכלכים בתחתית המכוניות, שבעליהן מביאים אליו, וכיון שידיו מלוכלכות בקביעות, בגלל עבודתו, הוא מחזיק פקידה עם ידיים נקיות שכותבת את החשבוניות עבור הלקוחות, עונה לטלפונים, מתייקת את הקבלות מהספקים וגם ממלאת את פנקס התקבולים והתשלומים בשביל שלטונות המס. הפקידה, רבקה, הודיעה למשה שהיא עומדת ללדת וכשיצאה לחופשת לידה, חיפש משה מחליפה, עד שרבקה תשוב מחופשת הלידה, כי החוק מחייב אותו לשמור לה את מקום העבודה. לאחר שהקדיש שעות לא מעטות לראיונות עם מועמדות, בחר בדפנה השמנמונת השקטה, שהתחילה לעבוד. דפנה הייתה שקטה, אך לא מהירה בלימוד תפקידה ולקח לה שבועיים-שלושה עד שהתחילה לתפקד בדומה לרבקה. משה כמעט התחרט על בחירתו, אך כשחשב על כך שיצטרך לשוב ולראיין מועמדות ומי יודע אם הבחירה החדשה לא תהיה גרועה יותר, נשאר עם דפנה. בהמשך קיבל משה שתי הודעות, האחת מרבקה, שהודיעה לו, שהיא תאריך את חופשת הלידה לשנה שלימה ורק לאחר מכן תשוב לעבודה והשנייה מדפנה, לאחר שמלאו שישה חודשים לתחילת עבודתה הודיעה לו רשמית, שהיא בהריון בחודש השביעי. גם דפנה אמרה לו שהיא תרצה לשוב לעבודתה אצלו לאחר תום חופשת הלידה שלה.
משה נקלע למצב בו שתי עובדות שלו יהיו בו זמנית בחופשת לידה והוא יזדקק לעובדת מחליפה נוספת ולאחר שהעובדות האלה יסיימו את חופשות הלידה שלהן, הוא יצטרך לספק להן מקום עבודה. למשה יש רק משרה אחת להציע, אך לשתי העובדות, שנכנסו להריון בעת עבודתן אצלו, הוא חייב לספק מקום עבודה – זה החוק הישראלי. מדינת ישראל רוצה לעודד ילודה ומשה הוא הפרייר התורן שצריך לשלם את החשבון.
ועוד נקודה, אם משה היה שם לב לבטנה המתנפחת של פקידתו או שהיא הייתה מודיעה לו על הריונה לפני שצברה ותק של חצי שנה והיה מפטר אותה, במקרה כזה הוא היה צפוי לתביעת פיצויים גדולה על הפלייה בתעסוקה, כי פיטר את פקידתו רק משום היותה בהריון וזו הפלייה על רקע הורות.
לדעתי צריך להקים בחזית משכן הכנסת פסל עם דמותו של השופט קאראקש.