טיטיוילוס

טיטיוילוס הוא שד זוטר, הכפוף לבלפגור (כנראה שיבוש של "בעל פעור", אל המואבים, אותו עבד גם בלעם בן בעור), אחד משבעת נסיכי הגהינום על פי המיתולוגיה הנוצרית.

כותבים, עורכים ומגיהים צריכים לדעת על קיומו של טיטיוילוס, כי הוא משפיע בצורה משמעותית על חייהם המקצועים, כפי שיוסבר בהמשך. טיטיוילוס היה חסר תעסוקה, לכן פנה לבוס שלו, לבלפגור וביקש ממנו שיטיל עליו משימה. בלפגור נענה לכך ושלח אותו לאסוף את שגיאות הנזירים במהלך העתקת ספרי הקודש (טיטיוילוס מוזכר לראשונה בכתבים מהמאה ה-13). ההעתקות שעשו הנזירים בכתב יד, לאור הנרות, סיפקו לטיטיוילוס כמויות נכבדות של שגיאות והוא מילא את אמתחתו בנקל. הזמן חלף והנזירים שכללו את שיטות ההעתקה שלהם ושגיאותיהם הלכו והתמעטו לדאבון ליבו של טיטיוילוס העלוב. ראה טיטיוילוס שפרנסתו מתמעטת והחליט לעבור ליזמות, במקום להסתפק בצייד שגיאות הנזירים, התחיל לזרוע ביוזמתו שגיאות בכתבי היד וכך שב ציקלונו והתמלא. גם עידן הדפוס לא ריפה את ידי טיטיוילוס, אשר זרע שגיאות ביד רחבה ואת האחריות הטילו על "הבחור הזעצר", עובדי הדפוס שסידרו את אותיות המתכת לשם הדפסת המילים.

שגיאה מפורסמת ששתל טיטיוילוס, הייתה מחיקת המילה "לא" מאחת מעשרת המצוות וכך הודפס, בשפה האנגלית, בתחילת המאה ה-17, תנ"ך ובו נצטוו המאמינים: "תנאף!". השנים חלפו, שיטות הדפוס השתנו, אך טיטיוילוס עדיין בסביבה ואם תגלו שגיעות בתשבצים של הוצאת ענבר, אל תאשימו אותנו, אלה מעשיו של טיטיוילוס.

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, יהדות, נצרות | עם התגים , , , , , , | כתיבת תגובה

תשבצים בעלי תוכן מיוחד

תוכנם של תשבצים רגילים כולל מילים עבריות רגילות ונדירות, מילים לועזיות שהתאזרחו בשיח העברי, שמות של מקומות ושמות של אישים, ידוענים או דמויות שקנו להם מקום בין דפי האנציקלופדיות. התמהיל המתאים, כמה שמות של מקומות נידחים וכמה מילים הזקוקות לגלוסות (גלוסה = היא הערת שוליים, הסבר הניתן למילים נדירות ולא מוכרות) יכללו בתוך התשבץ זה עניין לשיקול דעתו של המחבר והקהל אליו מכוון התשבץ. בדרך כלל תשבץ רגיל יכלול בעיקר מילים רגילות ושמות של אישים ומקומות המוכרים לאדם רגיל – המילים הנדירות והשמות הפחות מוכרים הם בחזקת תבלינים נותני טעם לתבשיל, אך הופכים אותו לבלתי אכיל, אם מגזימים בכמות שלהם.

למרות הנאמר לעיל, פותרים מנוסים ובעלי ידע רחב מהרגיל חשים צורך בתשבצים בעלי תוכן מאתגר יותר, תשבצים בהם הפותר יצטרך להשקיע מאמצים רבים יותר כדי לפענח אותו. כדי לספק צורך זה קיימים תשבצים בעלי תוכן מיוחד, מותאמים לאוכלוסיות פותרים מיוחדות וכאן ארחיב מעט על סוגי התשבצים בעלי התוכן המיוחד.

תשבץ ידע

תשבץ ידע הוא תשבץ רגיל שבו תבליני המילים הנדירות והשמות הפחות מוכרים נזרו ביד רחבה. תשבצי ידע, שחוברו על ידי אריה ענבר, מתפרסמים לעתים, בשם זה, בשעשועוני תשבצים של הוצאת ענבר, בחוברות מסוג "מגוון" או "טבולה רסה" או "חגיגה" או "חגיגה כפולה".

תשבץ נושא

תשבץ נושא הוא תשבץ המתמקד בנושא מסוים, למשל תשבץ העוסק בתנועה הקיבוצית או תשבץ ערי גרמניה או תשבץ גסטרונומי. בתשבץ נושא המחבר ישתדל לכלול כמה שיותר מילים הקשורות לנושא התשבץ ו/או לתת הגדרות המקשרות את המילים לנושא התשבץ. למשל, "אולם" יכול להיות מוגדר כ"חדר גדול" או כ"ברם" או כ"עיר בגרמניה", מה שמתאים יותר לתשבץ בנושא ערי גרמניה.

תשבצי נושא מתאימים במיוחד לפרסום בכתבי עת המיועדים לקהל בעל התמחות מסוימת, כך יתאימו תשבצים בנושאי חוק לקהל משפטנים ותשבצים בנושאים חקלאים לקהל של חקלאים.

תשבצי נושא, שחוברו על ידי אריה ענבר, מתפרסמים לעתים בהוצאת ענבר בשעשועונים מהסוג "מגוון" או "חגיגה" או "חגיגה כפולה".

תשבץ הֶקשרים/אסוציאציות

בתשבץ הקשרים המחבר משתדל לא לתת הגדרות של מילים נרדפות, אלא הגדרות על דרך ההקשר, למשל את המילה "שמים" אפשר להגדיר כ"רקיע", אולם בתשבץ הקשרים תועדף הגדרה האומרת "בסרט של וורן בייטי הם יכולים לחכות" – ההגדרה מרמזת לסרט "השמים יכולים לחכות".

תשבצי הקשרים, שחוברו על ידי אריה ענבר, הופיעו בשעשועונים של הוצאת ענבר בחוברות מסוג "מגוון", "חגיגה" ו"חגיגה כפולה".

תשבץ מתחכם/היגיון/תרתי משמע/אתגר

תשבצים, מהסוג הקרוי בעיתונים מסוימים בשם "תשבץ היגיון" ובעיתונים אחרים בשם "תשבץ תרתי משמע" או "תשבץ אתגר", קרויים בהוצאת ענבר בשם "תשבץ מתחכם".

בתשבצים אלה ההגדרות ניתנות בדרך מתחכמת, כרמזים, בהוראות נסתרות ועוד. הדרכים בהן מקובל לתת הגדרות מתחכמות רבות הן ואפילו נכתבו על כך ספרי הדרכה, לכן אסתפק כאן בכמה הגדרות אופייניות:

מתן הגדרה כפולה – ההגדרה אומרת: "אנרגיה פוליטית" והתשובה המתבקשת היא "מרץ", כי מרץ זו אנרגיה והיא גם מפלגה פוליטית.

הגדרה הכוללת בתוכה רמזים חבויים – ההגדרה אומרת: "צועניה הוחזרה בהתערבות" והתשובה המתבקשת היא "הימור", כי הימור זו התערבות וצועניה היא רומיה וכש"הוחזרה", היא נכתבת מהסוף להתחלה וכך שוב מקבלים "הימור".

מניפולציה באותיות המרכיבות את המילה כדי לקבל מובנים נוספים ושימוש בהקשרים: ההגדרה אומרת: "ילקוט שקוע באגם טורקי בעיר שכל הדרכים מובילות אליה" והתשובה המתבקשת היא "ותיקן". כאן נדרש הסבר קצת יותר ארוך – אגם טורקי הוא "ון" וילקוט הוא "תיק", לכן נשכין את ה"תיק" בתוך ה"ון" וכך נקבל את ה"ותיקן", השוכן כידוע ב"רומא" ורומא מוגדרת כ"עיר שכל הדרכים מובילות אליה".

האנשה של מושגים – ההגדרה אומרת: "קומפרומיס בין הכיוון המאוזן ובין הכיוון המאונך" והתשובה המבוקשת היא "לוכסן", הקו הנטוי שאינו מאוזן ואינו מאונך, כאילו שני המושגים האלה, מאונך ומאוזן, התפשרו ביניהם על דרך אמצע.

שימוש באנגרמה (סידור מחודש של האותיות המרכיבות את המילה) – ההגדרה אומרת: "הכרך הגדול במזרח התיכון בקריה מבולבלת" והתשובה המבוקשת היא "קהיר", כי קהיר היא הגדולה בערי המזרח התיכון והיא גם אנגרמה של המילה "קריה".

תשבצים מתחכמים, שחוברו על ידי אריה ענבר, פורסמו בהוצאת ענבר בשעשועונים מהסוגים "מגוון", "חגיגה" ו"חגיגה כפולה".

פורסם בקטגוריה עברית, תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

אנגרמה

אָנָגְרָמָה היא שעשוע לשוני המבוסס על האפשרות להרכיב מילים שונות מאותו הרכב של אותיות. האנגרמה מוכרת, עוד מימי קדם. המשורר היווני ליקופרון הוא האדם הראשון המוזכר בכתובים כמי שעסק בחיבור אנגרמות – ליקופרון, שהיה אחד משבעת חכמי מצרים ההלניסטית, במאה השלישית לפני הספירה, עסק בכך כדי להחמיא ולשעשע את השליט שלו, תלמי השני. העיסוק באנגרמות שימש גם את היהודים של ימי הביניים, שחיפשו באנגרמות שיטות קבליסטיות להפעלת השפעה סמויה. גם הנוצרים עסקו בכך ואפילו בספירות הגבוהות ביותר – מלך צרפת, שרל ה-9, הציג בפני גיסו, אנרי מנַוָרה (מי שהיה לאחר מכן מלך צרפת תחת השם אנרי ה-4) את הפילגש החדשה שלו, את Marie Touchet והציע לו שיכין אנגרמה משמה. אנרי נענה לאתגר והכין את האנגרמה "Je charme tout", שפירושה "אני מקסימה את הכל". גם המלך לואי ה-13, בנו של אנרי, היה חובב אנגרמות. אנשי רוח ויוצרים שונים, כמו וולטר ופאול צלאן, השתעשעו ביצירת אנגרמות ואף השתמשו בהן כשמות עט. כאן המקום לציין, שבצרפתית כללי האנגרמות מעט שונים, בצרפתית משתמשים באותיות U ו-V ובאותיות I ו-J כאותיות חילופיות. גם בשפות אחרות יש אפשרויות כאלה, ייחודיות לאותן שפות, ברומנית צמדי האותיות S ו-Ş והאותיות T ו-Ţ חילופיות.

לואיס קרול, מחבר הספר "אליס בארץ הפלאות" איתגר את קוראיו למצוא אנגרמה של  NEW DOOR במילה אחת – התשובה הייתה בת שתי מילים, ONE WORD… ג'ונתן סוויפט, מחבר "מסעי גוליבר", השתמש בספר זה בכמה אנגרמות ובהן שם הקיסרות Tribnia (אנגרמה של Britain), שכונתה על ידי ילידי המקום בשם Langden (אנגרמה של England). הסופר סמואל בטלר כתב אוטופיה פנטסטית הנושאת את השם הסתום Erewhon, שהוא אנגרמה של nowhere… אנקדוטה משעשעת נוגעת לציור שכונה "זריחה בים האדריאטי", נחתם על ידי Boronali והוצג בתערוכה פריזאית, בשנת 1910. שם היוצר המסתורי התגלה כאנגרמה של השם הצרפתי aliboron – שם החמור של הסופר רולאן דורג'לה, שקשר מברשת צבע לזנב חמורו והוביל אותו, יחד עם חבריו, ליצירת הציור שהוצג בתערוכה, כדי להגחיך את הציורים חסרי המובן שהוצגו באותו זמן.

באנגרמה בסיסית לוקחים מילה כלשהי ויוצרים מאותיותיה מילה אחרת, כשכל האותיות, ששימשו במילה הראשונה, משמשות גם במילה החדשה. יש וריאציות לאנגרמה בסיסית, בחלקן, הקרויות בשם מָטָגְרָמָה, מוסיפים אות או מחסירים אות או משנים אות אחת ויש גם וריאציות בהן מוסיפים או מחסירים אות וגם משנים את אחת האותיות. המילה המבוקשת, שנוצרת תוך כדי החסרת אות או הוספת אות והחלפת מיקום האותיות, נקראת לוגוגריף.

אפשר להשתמש בהרכב אותיות מסוים, כדי ליצור יותר ממילה אחת נוספת ואפשר ליצור שרשרת מילים, כשכל פעם מוסיפים או מחסירים אות או משנים אות או עושים את שתי הפעולות. אפשר לסדר את המילים הנוצרות האחת מעל לשנייה, כך שבטור מאונך אחד או יותר יווצרו מילים מסוימות. כשמחסירים/מוסיפים אותיות ניתן לסדר את המילים הנוצרות האחת מעל לשנייה בצורה של פירמידה או בצורה של מעוין.

מתחת למאמר זה מוצגות שתי דוגמות, האחת אנגרמה, שבה נוצרת מילה בטור אנכי והשנייה סידור של מעוין. החידות חוברו על ידי אריה ענבר ופורסמו בשעשועון של הוצאת ענבר.

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , , , , , | כתיבת תגובה

תשבץ חילזון

תשבץ חילזון הוא תשבץ בו השיבוץ של המילים, המבוקשות על פי ההגדרות, נעשה במסלול דמוי קונכיית חילזון ומכאן שמו.

בתשבץ חילזון אין מאונך ומאוזן, אלא שיבוץ שמתחיל בפתח העליון הימני של החילזון וממשיך בהדרגה עד למרכז החילזון. שיבוץ המילים המבוקשות נעשה החל מהמשבצת בה מצוי המספר הזהה למספר ההגדרה וכל אות, שמשבצים בתשבץ חילזון, מהווה חלק ממילה אחת או יותר, בדרך כלל מלפחות שתי מילים.

אפשר להקל על הפותרים על ידי מתן מידע על אורך המילים, למשל בתשבץ המוצג כאן, בצד שמאל (חובר על ידי אריה ענבר ופורסם בשעשועון של הוצאת ענבר), תהיה ההגדרה הראשונה:

1 – מחזה של איבסן (2, 4), 2 – מין משקה חריף (3), 3 – זרם באומנות ובפילוסופיה (8)…

התשובה מורכבת משתי מילים, הראשונה בת 2 אותיות והשנייה בת 4 אותיות והיא המחזה "פר גינט". פותרים בקיאים אינם זקוקים לסיוע זה והוא עלול להקל את הפיתרון יתר על המידה, לכן, בתשבצי חילזון המיועדים לפותרים בקיאים, לא ימסר המידע על אורך המילים המבוקשות.

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , | תגובה אחת

גלגל חוזר

גלגל חוזר הוא שעשוע לשוני שבו צריך לגלות, על פי הגדרות, צירופי מילים מסוימים, כשכל צירוף מתחיל במילה בה הסתיים הצירוף הקודם וצירוף המילים האחרון מתחבר באותה דרך לצירוף המילים הראשון. אפשר לעשות הטייות של המילים (ארץ – ארצות – ארצי) וגם שם מלא (שם פרטי ושם משפחה) של ידוען יחשב לצירוף מילים לצורך הגלגל החוזר. לדוגמה, אפשר לחבר את אבא אבן לאבן יהודה ואת אבן יהודה ליהודה המכבי וכך הלאה.

כאן, למטה, מוצג גלגל חוזר שחובר על ידי אריה ענבר ופורסם בשעשועון של הוצאת ענבר.

פורסם בקטגוריה עברית, תשבצים וחידות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

תשבצים בעלי מבנה מיוחד

המבנה המקובל של התשבצים (רגילים, איטלקיים ותשבצי קו) הוא מלבני (גם ריבוע הוא סוג של מלבן) וזה תואם את הדפים המלבניים ונוח לעבודת המחבר וגם הפותרים הסתגלו למבנה זה. מפעם לפעם מתפרסמים גם תשבצים שאינם תואמים את המבנה הקלאסי, אלא בנויים בצורה שונה. לעתים השונות מתייחסת ל"שבירת" המבנה המלבני על ידי יצירת תשבץ שצורתו מזכירה טרפז או אפילו עיגול או מבנה שנועד לדמות משהו מהעולם ה"אמיתי", למשל בית או ספינה, בעל חיים מסוים או חפץ. לחיזוק הרושם מוסיפים קווי ציור המשלימים את מבנה התשבץ לדמות המבוקשת. תשבץ כזה פותרים באותה דרך בה פותרים תשבצים רגילים והשוני מסתכם במבנה הצורתי החיצוני.

יש גם תשבצים שצורתם הפנימית שונה, למשל תשבצי פסיפס (תשבץ כזה מוצג במאמר תשבצים – מושגי יסוד), כוורת מילים, תשבץ נחשי (ראו בתחתית עמוד זה) ועוד. תשבצים אלה מלווים בהוראות המסבירות לפותרים כיצד עליהם לשבץ את המילים המבוקשות בהגדרות.תשבצים מסוג זה מציבים בפני המחברים אתגרים מיוחדים, למשל תשבץ פסיפס מורכב רק ממילים בנות 4 אותיות וכוורת דבורים מכילה רק מילים בנות 6 אותיות. בתשבץ נחשי משבצים לסירוגין מילים בנות 8 ו-4 אותיות.

היתרון בתשבצים בעלי מבנה מיוחד הוא במתן גיוון לפותרים ויציאה מדרך השיבוץ השגרתית.

פורסם בקטגוריה פנאי, תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , | תגובה אחת

חידת גפרורים

חידת גפרורים היא חידה גרפית המוצגת בעזרת גפרורים או רישומים המייצגים גפרורים.

חידות הגפרורים מחולקות לפי תחומן והן:
* חידות חשבוניות המבוססות על כך שבאמצעות גפרורים ניתן לתאר משוואה או אי שוויון הכתובים בספרות ובעיקר בספרות רומיות וסימני ארבע פעולות החשבון.
* חידות הנדסיות, שמרביתן עוסקות בהנדסת המישור ומיעוטן בהנדסת המרחב.
* חידות לשוניות המבוססות על כך שבאמצעות גפרורים ניתן לבנות אותיות. זה נכון עבור חלק מהאלפבית העברי ועבור חלק מהאלפבית הלטיני.
* חידות עומק ותנועה, למשל החידה הקלאסית שבה מוצג יעה ובו לכלוך ועל ידי הזזת שני גפרורים מוציאים את הלכלוך מהיעה מבלי לגעת בחצי הגפרור המייצג את הלכלוך.
* חידות אחרות, שלא עוסקות בתחומים המתמטיים או הלשוניים השונים או משלבות בין התחומים ומשתמשות בגפרורים לשם הצגתן.

לכל חידה מצורף טקסט בו מוסבר לפותר מה עליו להשיג ובאיזה מגבלות. מצורפת כאן חידת גפרורים חשבונית ומתחתה מוצג הפיתרון שלה.

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , , , | כתיבת תגובה

רבוס

רבוס זו מילה ממקור לטיני (בלטינית rebus פירושו "באמצעות דברים"), שהתאזרחה בעברית והיא מתארת חידה שבה צריך לגלות מילה, ביטוי או שם המורכבים מכמה מילים, על פי תיאור גרפי הכולל בדרך כלל איורים ואותיות.

את הרבוסים פותרים תוך כדי ניסיון "לקרוא" את האיור. המחברים מספקים לפותרים שני סוגי רמזים: מספר המילים ומספר האותיות בכל מילה ורמז מילולי-הגדרתי.

לדוגמה, ברבוס המוצג כאן (חובר על ידי אריה ענבר והופיע בעבר בשעשועון של הוצאת ענבר) מופיעים המספרים 4 – 4, ומשמעותם שמדובר בשתי מילים, כל אחת בת ארבע אותיות. על פי הרמז המילולי-הגדרתי, מדובר ב"דבר מה שנפוץ על שפת הים", שיופיע ברבים (נפוצים). ברבוס זה מופיעות שתי אותיות: האחת נ' והשנייה י'. האות נ' נמצאת מעל האות י', לכן אפשר לקרוא למצב נ (מ) על י, כלומר "'נעלי"'. בחלק השני של האיור יש כף יד וחץ המצביע על אחת האצבעות, האצבע. נותר לחבר את שני החלקים, והפותר מקבל את הביטוי נעלי אצבע, מוצר שכיח למדי על שפת הים.

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

קללת הידע

קללת הידע (Curse of Knowledge) הוא מושג המביע את הרעיון שבעל ידע מסוים יתקשה מאוד לחשוב על הידוע לו מנקודת מבטו של מי שחסר את הידע המסוים.

קללת הידע מבטאת את חוסר יכולתם של אנשים לתפוס את מצבו הנפשי של האחר, אחר שאינו בעל ידע זהה או דומה לידע שלהם. הידע משנה את תפיסת העולם הכללית או תפיסת המצב המסוימת של אנשים ואנשים המחזיקים בידע כזה מתקשים להיכנס לנעליהם של אנשים החסרים את הידע.
הפסיכולוגית אליזבט ניוטון ערכה ניסוי שבמהלכו הנבדקים התבקשו לתופף באצבעותיהם מנגינות של שירים ידועים ולנסות לנבא מה יהיה שיעור השירים שיזוהו על ידי המאזינים; נמצא כי הניבויים היו גבוהים פי עשרים מהתוצאות בפועל. ניסוי זה נחשב להדגמה של "קללת הידע", ומראה עד כמה היא עשויה לעוות חיזויים.

פרופופסור קרל ויימן, מי שהיה שותף לקבלת פרס נובל לפיזיקה ב-2001, המכהן כמנהל היוזמות בהוראת המדעים באוניברסיטת קולומביה הבריטית ובאוניברסיטת קולורדו בבולדר, וכיושב-ראש הוועדה להוראת המדעים של האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, ואשר חוקר את הוראת הפיזיקה וביצע מחקרים מקיפים בפיזיקה אטומית, רואה ב"קללת הידע" הרובצת על הפרופסורים באוניברסיטאות את הסיבה לכשלים במערכת הוראת המדעים באוניברסיטאות. לדעתו, קללת הידע היא הגורם שבגללו נוטים חברי סגל אקדמי להיסתמך על האינטואיציה שלהם בקביעת דרכי הלמידה במקום להיסתמך על מחקרים שבוצעו באוכלוסיות היעד.

פורסם בקטגוריה היסטוריה ודתות, מדעים ושפה | עם התגים , , | תגובה אחת

תשבץ פסיפס

תשבץ פסיפס הוא תשבץ בו המספרים, המפנים להגדרות, משובצים בתוך התשבץ לסירוגין, כמו המשבצות בלוח השחמט, משבצת ריקה, משבצת הכוללת מספר, שוב משבצת לבנה וכך הלאה. המשבצות הנמצאות בשולי התשבץ הן תמיד משבצות לבנות. המראה של התשבץ, המזכיר פסיפס אבן, הוא מקור השם "תשבץ פסיפס" או בקיצור "פסיפס". מסגרות של תשבצי פסיפס הן בצורת ריבוע שזוויותיו ישרות ומספר המשבצות מהווה חזקה ריבועית של מספר המשבצות המצויות על צלע המסגרת. את המילים, תמיד בנות 4 אותיות, הנדרשות על פי ההגדרות, צריך לשבץ מסביב למספר ההגדרה, בדרך כלל בניגוד לכיוון השעון. ב-4 פינות התשבץ נוהגים להציב 4 אותיות, א', ב', ג' ו-ד' ובסופה של כל הגדרה מופיעה אחת מהאותיות האלה ומטרתה להצביע על המשבצת ממנה יתחיל הפותר לרשום את אותיות המילה המבוקשת. לדוגמה, אם הגדרה מספר 1 של התשבץ המוצב, כאן, משמאל, תהיה "רגש חיובי חזק (ג)", התשובה אמורה להיות "אהבה" והאותיות ישובצו מסביב למספר 1, כשהאות הראשונה של המילה אהבה תהיה במשבצת הפונה לכיוון ג' (למטה), השנייה במשבצת הפונה לכיוון ד', השלישית במשבצת הפונה לכיוון א' והרביעית במשבצת הפונה לכיוון ב'. בתשבץ פסיפס אין נקודות שחורות, פרט למשבצות התפוסות על ידי המספרים. אם מחבר הפסיפס רוצה להכביד על הפותרים, הוא יכול להימנע מהצבת האותיות המצביעות על המשבצת ממנה מתחילים לרשום ולהשאיר לפותר את משימת איתורה.

פסיפס אריתמטי

תשבץ פסיפס יכול לשמש כבסיס לתשבץ פעולות חשבוניות. במקרה כזה יוחלפו המספרים של ההגדרות באותיות ובתוך המשבצות הלבנות ישובצו מספרים, תמיד בני 4 ספרות, שיהוו פתרון לשורת פעולות חשבוניות המוצבות במקום ההגדרות.

לדוגמה: אם ההגדרה, המסומנת באות מסוימת, היא: =5462-4111+649, התשובה תהיה "2000"  ותשובץ בתוך הפסיפס מסביב למשבצת בה מוצבת האות הזהה לאות המסמנת את ההגדרה.

המאמר הזה מבוסס על מאמר בעל שם זהה בוויקיפדיה העברית. גם מרבית תוכנו של המאמר בוויקיפדיה נכתב על ידי אריה ענבר.

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, תשבצים וחידות | עם התגים , , , , | כתיבת תגובה

קאראקוז

כשאומרים שמישהו עושה מאחר או לאחר קאראקוז, פירוש הדבר שהוא מגחיך אותו. מדובר במונח לועזי שהשתרש בשיח העברי.

מקור המונח הוא בטורקית, kara göz, קארא-גוז, שפירושו בטורקית זה "עיניים שחורות" והמילה הייתה לשם דבר ככינויו של אחד מגיבורי תיאטרון הצלליות הטורקי, שהיה פופולרי מאוד בתקופה העות'מאנית. קארא-גוז היה דמות מגוחכת של איש פשוט ונבער, אך ערמומי ועמד כניגוד לדמות אחרת, האצ'יוואט, שהופיע כמשכיל.

קארא-גוז התפרסם בכל רחבי האימפריה העות'מאנית ומשמו נגזרה גם המילה הרומנית caraghios, שמשמעה "מגוחך".

פורסם בקטגוריה אטימולוגיה, סלנג | עם התגים | כתיבת תגובה

כתיב עברי בתשבצים

לכתיבת ערכים מסוימים בוויקיפדיה חיטטתי בארכיוני העיתונות העברית של המאה ה-19, כדי למצוא שם פיסות מידע. במהלך עשייה זו נחשפתי לכתיב עברי, שאינו מקובל היום וקרוב למדי לכתיב היידישאי, כתיב בו נעשה שימוש תכוף באות עי"ן לייצוג הסגול והצירי במילים ובשמות לועזיים, ריבוי בשימוש באות אל"ף, באותן מילים ושמות לועזיים, לייצוג הפתח והקמץ ועוד. הכתיב לא היה אחיד ובמקומות שונים, לעתים באותו מאמר, הופיעה מילה מסוימת בצורות שונות, למשל, לכתיבת "בוקרשט" השתמשו בכתיבים הבאים: בוקארעשטי, בוקארעשט, בוקרעשט, בוקארעסט ועוד. גם בימינו, בפרסומים עבריים, מופיעה בירת רומניה לעתים בכתיב "בוקרשט" ולעתים בכתיב "בוקרסט" ורק לעתים רחוקות בתעתיק המדויק והנכון, "בוקורשטי".

בנוסף לבעיות של תעתיק לא מדויק וטעויות תעתיק שהשתרשו בעברית, המשתמש בכתיב עברי צריך לבחור בין כתיב חסר, כתיב מלא ונוסחים שונים של כתיב ביניים. האם נוסיף יו"ד בכל מקום בו שומעים חיריק או רק בחלק מהמקומות? האם נוסיף יו"ד גם כדי לציין ניקוד בצירֵי? השפה העברית מצוייה בתהליך של שינוי מתמיד ואין דרך אחידה לכתיבתה – המוסדות, שאמורים לקבוע דרך כזאת, כמו האקדמיה ללשון העברית, אינם תמיד בראש אחד ולא תמיד משקפים את המציאות בשטח. יתר על כן, הם משנים את דעתם ואת הנחיותיהם בהתאם להרכבם המשתנה ובהתאם לשינוי שחל בדעתם של חבריהם.

אם זה המצב, מה עושים התשבצאים, באיזה כתיב הם בוחרים לחיבור התשבצים? האם הפותרים והתשבצאים משתמשים באותו כתיב? האם כל התשבצאים משתמשים באותו כתיב? האם התשבצאים עקביים בצורת הכתיב הנקוטה בתשבצים שלהם?

אין לתשבצאים העברים מסגרת ארגונית או מוסד מנחה, לכן כל תשבצאי עושה דין לעצמו ומחליט באיזה דרך לנקוט – יש המחברים תשבציהם בכתיב חסר, כפי שנהג לעשות הלל הרשושנים ויש המעדיפים כתיב ביניים כזה או אחר, אולם עדיין לא ראיתי תשבצים שנכתבו בכתיב מלא לגמרי, כתיב שבו "שויץ" (בעבר כונתה בעברית בשם "שויצריה") הקלאסית הופכת ל"שווייץ" על ידי הכפלת היו"ד והו"ו הדגושה וכל הקריות זוכות להכפלת היו"ד ולא בכדי, שיטת כתיב זו הייתה ממלאת את מסגרת התשבץ ביותר מדי אותיות יו"ד וו"ו, גם אני בוחל בה לצורך חיבור התשבצים.

יש מחברי תשבצים עקביים בדרכם, אם החליטו להכפיל את הו"ו הדגושה או לסמן צירי בתוספת יו"ד, יעשו זאת בכל מקום, אך יש גם כאלה שאינם עקביים, יכתבו בתשבצים שונים לפי כללים שונים ושיא החוצפה, אפילו באותו תשבץ ינקטו בכללי כתיבה שונים עבור מילים שונות, למשל יכתבו "איזור" (עם יו"ד) ו"תכף" (ללא יו"ד). לפי הנחיות האקדמיה בשתי המילים, שהובאו לדוגמה, אין להוסיף יו"ד.

בהוצאת ענבר אני מקפיד על עקביות בכתיב בו בחרתי עבור חיבור התשבצים ומפעם לפעם אנו חוזרים ומציגים בפני הפותרים, על עטיפות אחוריות של חלק מחוברות התשבצים והתשחצים, את כללי הכתיב לשימוש באותיות יו" וו"ו.

כללים לשימוש באות יו"ד בפתרון תשבצים של הוצאת ענבר

1 – אם שומעים אות (עיצור) אחת אחרי תנועת חיריק, יש לכתוב יו"ד, לדוגמה:

סיפור, ניצחון, הילל, גידם.

כלל זה אינו תופס לגבי מילים שצורתן המילונית כוללת רק שתי אותיות, לדוגמה:

עִם, אִם.

2 – אם שומעים שתי אותיות (עיצורים) רצופות אחרי תנועת החיריק, אין לכתוב יו"ד, לדוגמה:

מִדרכה, תִקוָה, הִתקבל, פִתרון.

3 – בצורה של פועל נטוי בבניין פיעל, ברבים, יש לכתוב יו"ד, כפי שנכתבה היו"ד גם בצורת היחיד, לדוגמה:

קילל-קיללו, ניצח-ניצחו, ביקר-ביקרו, סיכם-סיכמו.

כלל זה תופס גם לגבי צורת הריבוי של שמות עצם שכללו יו"ד בצורת היחיד שלהם, לדוגמה:

ניצחון-ניצחונות, אילם-אילמים.

אם שם העצם לא כלל יו"ד בצורת היחיד שלו, לא נכתוב יו"ד בהטיית שייכות, גם אם יש בה חיריק, לדוגמה:

בַת-בִתִי, לֵב-לִבִי.

4 – היו"ד תוכפל רק אם כל יו"ד מקבלת ניקוד עצמאי, כמו במילה יין או כשמדובר בריבוי של מילה שהסתיימה ביו"ד בצורת היחיד שלה, לדוגמה:

מעי-מעיים, חי-חיים, אי-איים.

5 – לא תיכתב יו"ד במקרים בהם אחת מאותיות השימוש מנוקדת בחיריק, לדוגמה:

מפה לשם, מדור לדור.

6 – לא תיכתב יו"ד בשמות שלא נהוג לכתוב עם יו"ד. למשל, את המילה שליו כותבים עם יו"ד, שמו של הסופר מאיר שלו יכתב ללא יו"ד בשם המשפחה, כי כך הוא כותב את שמו.

כללים לשימוש באות ו"ו בפתרון תשבצים של הוצאת ענבר

1 – בכל מקום בו שומעים חולם, שורוק, קובוץ או קמץ קטן נכתוב ו"ו, פרט למקומות בהן יש אל"ף לא מנוקדת, כמו במילה צאן ופרט לשמות, שלא נהוג לכתוב אותם עם ו"ו, כמו משה.

2 – שימוש ביותר מו"ו אחת, ברציפות, יעשה רק אם יש לכל אחת מהו"וים ניקוד משל עצמה או דגש, לדוגמה:

וָו, שרוְול.

אין להשתמש בשתי אותיות ו"ו רק כדי לציין את היות הו"ו דגושה, למשל:

פרוַר, דוָר, שלוָה, וִירוס.

3 – מילים בנות שתי אותיות בלבד בגרסתן המילונית, לדוגמה: פה, כה וכדומה יכתבו ללא ו"ו, גם אם הניקוד שלהן כולל חולם חסר, קובוץ או קמץ קטן, אלא אם מדובר במילים המסתיימות באות חי"ת, לדוגמה:

כוח, מוח.

פורסם בקטגוריה עברית, תשבצים וחידות | עם התגים , , | כתיבת תגובה

תשבצים – מושגי יסוד

מקובל לכנות בשם תשבץ, חידות מילים או מספרים בהן התשובות המבוקשות משתלבות בהצלבה, במאוזן ובמאונך, בתוך תבנית משורטטת של משבצות ריקות, לפי רמזים הניתנים לצד התבנית או בתוכה. בין המילים, המשובצות בתבנית, מפרידים באמצעות משבצות המכילות צבע או צורות שונות או באמצעות קווים מעובים. פתרון תשבצים הוא אתגר ליכולת החשיבה, לאוצר הידע הכללי והלשוני של הפותר ויש הרואים בו רפואה מונעת לדמנציה ולפגעים ניווניים אחרים של המוח.
בנוסף לתשבץ המלבני, המקובל והשגרתי, שבו משבצים מילים, על פי ההגדרות שניתנו, יש תשבצים מסוגים רבים ושונים. השונות היא לעתים צורנית, על פי צורת המסגרת בה עומדים לשבץ את התשובות, לעתים שונות של תוכן, על פי סוגי התוכן בהן צריך למלא את התשבץ ולעתים השונות נובעת מסוגי ההגרות שיכולות להיות על בסיס מילים נרדפות, הקשרים (אסוציאציות) או רמזים מתוחכמים.

סוג התשבץ הפופולרי ביותר בישראל הוא התשחץ, תשבץ בו ההגדרות של המילים המבוקשות מוצבות בתוך המסגרת עצמה, בתוך המשבצות שאמורות להפריד בין המילים השונות ו/או על שולי המסגרת. התשחץ זוכה לפופולריות בעיקר משום שהפותר אינו צריך להעביר את מבטו מהטקסט של ההגדרות אל המסגרת ובחזרה, ההגדרות נמצאות בתוך המסגרת והעיניים פטורות משוטטות. לצד יתרון זה יש בתשחץ גם חיסרון אופייני, ההגדרות בתשחץ חייבות להיות קצרות, בגלל המקום המצומצם המוקצב להן, לכן המחבר נאלץ לתת הגדרות שבלוניות ולא מעמיקות או מתחכמות.

גיוון מסוים מוכנס בתשחצים על ידי שיבוץ תמונות או ציורים בתוך המסגרת, תמונות או ציורים המחליפים הגדרות. יש חילוקי דעות על התועלת שבכך והתופעה מצומצמת ושולית יחסית.

על פי דרך הגשת ההגדרות, התשבצים מתחלקים ל"רגילים" ולאיטלקים. בתשבצים הרגילים ממספרים את המשבצות, מהן אמורים להתחיל לכתוב את המילים בתוך המסגרת ועל פי אותו מספור רושמים בצד המסגרת או מתחתיה או מעליה, את ההגדרות. ההגדרות למילים, שצריכים לכתוב בצורה אופקית (במאוזן), בקבוצה נפרדת וההגדרות למילים, שצריכים לכתוב בצורה ורטיקלית (במאונך), בנפרד. בתשבצים איטלקים לא מציבים מספור בתוך המסגרת, אך ממספרים את השורות המאוזנות ואת הטורים המאונכים ואת ההגדרות נותנים לפי מספר השורה/הטור, כשקווים מפרידים בין ההגדרות השונות של אותה שורה או אותו טור.

תשבץ קו הוא תשבץ רגיל או איטלקי, שהמילים בתוכו מופרדות על ידי קווים מעובים ולא על ידי משבצות מושחרות או מצוירות.

תשבץ לבן הוא תשבץ רגיל או איטלקי, שבו המסגרת מוגשת לפותר ללא משבצות שחורות או קווים מפרידים. בתשבץ לבן רגיל גם לא כותבים בתוך המסגרת את המספור. בתשבצים לבנים הקושי של הפותר גדול יותר, עליו למצוא, בנוסף למילים המוגדרות בצד, גם את המיקום הנכון של המשבצות המפרידות ולסמן אותן. לפעמים נותנים לפותרים סיוע על ידי הצבה חלקית של משבצות שחורות או כתיבת מילה או שתיים בתוך המסגרת של התשבץ, כדי שלפותר יהיה קל יותר להתחיל את הפיענוח.

מאמר שפורסם ב 27-7-2010 מאת אריה ענבר באתר "מאמרים"

פורסם בקטגוריה תשבצים וחידות | עם התגים , , , | 2 תגובות

תרגום שירה

תרגום שירה / שלומית קדם

תרגום שירה הוא הקשה והתובעני ביותר בין כל סוגי התרגום. אין תרגום שירה דומה לתרגום פרוזה. בבואנו לתרגם שיר, אנחנו נדרשים למעשה לכתוב אותו מחדש בשפת התרגום ועלינו להחליט, מה ממאפייני השיר המקורי נשתדל לשמור ועל מה נוותר.

מאליו יובן, שנושא השיר והמסר שהוא נושא אינם נתונים לשיקול,  אבל מה לגבי שאר מאפייני השיר – מבנה, מספר בתים, אורך שורות, אופן חריזה, משקל?  עד כמה אפשר לכפות אותם על שפת התרגום בלי לעוותה כליל? כדי להימנע מתוצאה כזו ועדיין לקיים את הקשר עם המקור, נדרש המתרגם לשמור ככל שניתן על המאפיינים החיצוניים של השיר לצד נושאו ותכניו, אבל להשתחרר מצליל השפה וממאפיינים מובהקים שלה, הסותרים את שפת  התרגום. שיר מוצלח הוא זה, הנשמע טוב בשפת התרגום בלי לאבד את הקשר עם מקורו.

כדוגמה לקשיים שמציב תרגום שירה, בחרתי להביא כאן את שירו של דילן תומס Do Not Go Gentle Into That Good Night  ואת התרגום שלי לשיר זה. תחילה, הרי המקור:

DYLAN  THOMAS Do Not Go Gentle Into That Good Night

Do not go gentle into that good night,

Old age should burn and rave at close of day;

Rage, rage against the dying of the light.

Though wise men at their end know dark is right,

Because their words had forked no lightening they

Do not go gentle into that good night.

Good men, the last wave by, crying how bright

Their frail deeds might have danced in a green bay,

Rage, rage against the dying of the light.

Wild men who caught and sang the sun in flight,

And learn, too late, they grieved it on its way,

Do not go gentle into that good night.

Grave men, near death, who see with blinding sight

Blind eyes could blaze like meteors and be gay,

Rage, rage against the dying of the light.

And you, my father, there on the sad  height,

Curse, bless, me now with your fierce tears, I pray.

Do not go gentle into that good night.

Rage, rage against the dying of the light.

והרי  התרגום:

דומם אל נא תלך/דילן תומס תרגום: שלומית קדם

דומם אל נא תלך אל זה ליל המרגוע,

זיקנה ראוי לה שתבער, תגעש על רדת יום.

זעם, זעם כנגד אור התם לגווע.

חכמי הלב, אם בקצם צדקת מחשך ידעו ידוע,

כי לא השכילו מיליהם שחקים לפלוח בברק,

דומם אינם הולכים אל זה ליל המרגוע.

ברי לבב עם גל אחרון מקוננים על זוהר

פועלם, כי לא הגיע לשיאו וכבר נפסק,

הם זועמים כנגד אור התם לגווע.

פראי אדם, אשר לכדו ושרו את השמש בעופו גבוה

ובאיחור למדו לספוד לו עת חמק,

דומם אינם הולכים אל זה ליל המרגוע.

כבדי הראש, לפני מותם, יראו דולקות בזוהר

כוכבים עיני סומא וברשפי ברק –

הם זועמים כנגד אור התם לגווע.

ואף אתה, אבי, על הר תוגה גבוה,

קלל, ברך אותי בדמעותיך הרותחות ורק

דומם אל נא תלך אל זה ליל המרגוע.

זעם, זעם כנגד אור התם לגווע.

כפי שאנו רואים, השיר כתוב במקור במבנה אופייני וברור מאד, החוזר על עצמו בכל בית ונמשך כחוט השני דרך כל הבתים. השורות מתחרזות ביניהן א-ג ו-ב' עם ב', מבית לבית, לאורך כל בתי השיר. שתי שורות חוזרות במשך כל השיר לסירוגין, בסופו של כל בית, ורק בבית האחרון, כאשר הקביעה הכללית הופכת לפניה אישית – מזקנים בכלל אל אביו של המשורר – מופיעות שתי השורות יחד וחותמות את השיר.

באנגלית אפשר לחזור על שורות אלה ללא שינוי, משום שבציווי ובגוף שלישי רבים משתמשים באותן מילים עצמן – do not go gentle ,  rage,  rage against the dying of the light . בעברית, לעומת זאת, הכרחי לשנות את נטיית הפועל, מציווי לגוף שלישי רבים בהווה, כדי לשמור על מבנה דקדוקי נכון והגיוני של המשפט. צורך זה מחייב ויתור על השימוש הקצבי, החזק כל כך של rage, rage   – זעם, זעם כנגד אור התם לגווע – בשתיים מהחזרות והפיכתו לביטוי החלש יותר של "הם זועמים כנגד אור התם לגווע." לעומת זאת, נראה לי שיש חשיבות עליונה לשמירה על מבנה החריזה המיוחד לשיר זה, הן במסגרת כל בית לעצמו והן בין בית לבית בכל השיר. לשם כך נתתי היתר לעצמי לחרוג פה ושם מן המסגרת התוכנית-מילולית ולשנות מעט מן הטקסט הכתוב, בלי לשנות את משמעות השיר ורוחו. למשל, בבית השלישי במקור משתמש תומס במילים Their frail deeds might have danced in a green bay,  להרגשתי, המילים green bay  באו לשרת בעיקר, ואולי אך ורק, את החריזה, שכולה בנויה על אותה צורה – they, way, gay. . אין כל סיבה תוכנית או הגיונית לכך, שמעשי האנשים יחוללו במפרץ ירוק דווקא, פרט לחריזה.  משום כך לא ראיתי פסול בשינוי המשפט בצורה, שתאפשר את חריזתו בעברית לפי כללי המקור – "מקוננים על זהר פועלם, כי לא הגיע לשיאו וכבר נפסק"  –  מתחרז עם ברק, חמק ורק, וזאת בלי לשנות את מובנו הכללי של המשפט ואת המסר שהוא מבקש להעביר.

על אף כל מאמצי, לא הצלחתי לשמור על החריזה של שורה ב' לכל אורך השיר, והחריג הוא דווקא הבית הראשון. מצד אחד, לא מצאתי שום תחליף למילים "על רדת יום", שהן בעצם תמצית השיר ובלעדיהן אין לו קיום. מצד שני, לא מצאתי חרוזים מספקים למילה "יום" ביתר בתי השיר ומשום כך בחרתי להשאיר את "יום" בבית הראשון ולשמור בעקביות על החריזה בכל שאר הבתים.

בבית שלפני האחרון יוצרת המילה grave  קשר ברור בין כובד ראש לקברים. בעברית אין קשר מיידי כזה, וצריך היה למצוא דרך לרמז עליו בלי לאבד את המשקל והחריזה. מחוסר פיתרון טוב יותר, הסתפקתי בדברי המשורר במקור וויתרתי על הקונוטציה של כובד ראש וקבר.

*

בשיר "הוורד הדמשקי", בניגוד לקודמו, היתה עבודתי קלה יחסית. זהו שיר הנותן עצמו לתרגום לעברית ללא מאמצים יתרים. השורות קצרות, החריזה נוחה, וגם כשהיה צורך לשנות משהו פה ושם, השינוי היה קל, לא-מהותי, וביטא את משמעות הדברים גם אם לא בדייקנות גמורה.  מבנה השיר המקורי הוא של ארבעה בתים – שמונה שורות וארבע שורות לסירוגין, ושורת סיום חורגת. מקצב השיר משתנה בין הבתים הארוכים לקצרים. כל המאפיינים האלה נשמרו גם בתרגום לעברית. כאן אין צורך להכביר מילים והסברים. קראו ושפטו בעצמכם:

כוורד הדמשקי / סימון וסטל

כוורד הדמשקי שבגן,

או כלבלוב עלי אילן,

או כעדנת פרחי אביב,

או בוקר צח ביום של זיו,

או כצללים, או כחמה,

כקיקיון שליונה,

כך חוט חייו של האדם,

נטווה, נמתח, נחתך ותם.

הוורד נובל, נושרים העלים,

הפרח דוהה, הבקרים כלים.

נסים הצללים, השמש שוקע,

הקיקיון יבש והאדם – גווע!

כעשב מתחדש, צומח,

או כסיפור חדש קולח,

כעוף נודד שבא ליום,

כטל פנינים בטרם חום,

או כמו שעה או משך-זמן,

או כמו שירת ברבור לבן,

כך לאדם נשימתו,

אם פה אם שם עד בוא מותו.

קמל העשב, לסיפור נותר רק הד,

פרח העוף, הטל היה לאד,

קצרה השעה, לא ארוך הזמן

קרוב למותו הברבור הלבן,

תמו חיי האדם!

LIKE TO THE DAMASK ROSE / Simon Watell

Like to the damask rose you see,

Or like a blossom on a tree,

Or like a dainty flow'r of May,

Or like the morning of the day,

Or like the sun, or like the shade,

Or like the gourd that Jonas had,

E'ne such is man whose thread is spun

Drawn out and cut, and so is done.

The rose withers, the blossom blasted,

The flower fades, the morning hasteth,

The sun sets, the shadow flies,

The gourd consumes – the man he dies!

Like to the grass that's newly sprung,

Or  a tale that's new begun,

Or like a bird that's here today,

Or like the pearled dew of May,

Or like an hour, or like a span,

Or like the singing of a swan,

E'ne man who lives by breath,

Is here, now there, in life and death.

The grass withers, the tale is ended,

The bird is flown, the dew's ascended,

The hour is short, the span not long;

The swan near death,

Man's life is done!

*

השיר שלהלן, "שחפים לבנים" של ייטס, מתאפיין בשורות ארוכות, מתמשכות, שכמיהה לבלתי אפשרי, משאלת לב והכרה בחוסר הסיכוי להגשמתה נשמעים לא רק בתוכנן אלא גם בצורתן. אריכות השורות משווה לשיר אופי זורם, אלגי, התואם את נושאו – השאיפה להיחלץ מכבלי הקסם הרעיל, הממית, של מלנכוליה רומנטית, לא אל מציאות יום-יומית, איתנה ויציבה, אלא אל עבר קסום, מיתי, נטול יציבות (קצף גלים, חופים אגדיים) ואל קיום חופשי, משוחרר מאימה ומצער. זו שאיפה שנועדה לכישלון מלכתחילה, והדובר מודע לכך. את כל אלה, הכמיהה עצורת הנשימה, המאבק להיחלץ, המשאלה נטולת הסיכויים, הכרחי להעביר מן המקור לתרגום, תוך שמירה על המסגרת המבנית של השיר (שורות ארוכות, משקל קבוע פחות או יותר).

חירות מסוימת נטלתי לי כבר בשורה הראשונה, כשקבעתי ש"הציפורים הלבנות" של המקור הן שחפים, אבל זו קביעה הגיונית, בהתחשב בתוכן השיר ובהיות השחף סמל של חופש ושחרור. כן הסבתי את "חופי הדנאים" שבמקור לחופי אגדות סתם. אלה הם שינויים קלי-ערך, לא מהותיים, התורמים למשקל ולאופי השיר בעברית.

The white birds / W. B. Yeats

I would that we were, my beloved, white birds on the foam of the sea!

We tire of the flame of the meteor, before it can fade and flee;

And the flame of the blue star of twilight, hung low on the rim of the sky,

Has awaked in our hearts, my beloved, a sadness that may not die.

A weariness comes from those dreamers, dew-dabbled, the lily and rose;

Ah, dream not of them, my beloved, the flame of the meteor that goes,

Or the flame of the blue star that lingers hung low in the fall of the dew;

For I would we were changed to white birds on the wandering foam: I and you!

I am haunted by numberless islands, and many a Danaan shore,

Where Time would surely forget us, and Sorrow come near us no more;

Soon far from the rose and the lily and fret of the flames would we be

Were we only white birds, my beloved, buoyed out on the foam of the sea!

שחפים לבנים/ ו. ב. ייטס תרגום: שלומית קדם

שחפים לבנים לו נהיה, אהובה,  נישאים על קצף הים!

משלהוב מטאור הן ניעף, עוד בטרם יגווע, נעלם;

ורשף כוכב בין ערביים כחול, נמוך בשולי הרקיע,

בלבנו יעיר, אהובה, עצבות אל סופה לא נגיע.

מה נלאה מחולמים שקויי טל, חבצלת וורד הוזה;

די לחלום, אהובה, על כוכב הנופל וכבה,

ועל רשף כחול, מנצנץ, ברקיע טלול, ריחני;

שחפים לו נהיה, אהובה, על קצף גל,  את ואני.

ירדפוני איים אין מספר, חופי אגדות מיני אז,

שם הזמן אותנו ישכח, הצער לשם לא יקרב.

מחבצלת וורד ואימת השלהבת נרחק, לא נשוב לעולם,

לו שחפים לבנים אך נהיה, אהובה, שחפים על קצף הים.

*

המאמר פורסם לראשונה בבלוג הבלשני "עברית וחיות אחרות" והוא מאמר המשך למאמר "האלכימיה של המילים".

פורסם בקטגוריה עברית, שירה, תרגום | עם התגים , , , | כתיבת תגובה

האלכימיה של המילים

האלכימיה של המילים / שלומית קדם

אלכימיה של מילים היא ההגדרה שלי למלאכת התרגום. מקובל להגדיר תרגום כיציקה מכלי לכלי, אבל לדעתי הגדרה זו נכונה רק כשמדובר בתרגום טכני, אם הוראות הפעלה למכשירים וכדומה, ואם תרגום מקצועי יבש. במקרים כאלה, הדגש חייב להיות על דיוק מקסימלי ואין מקום לניואנסים אישיים, לפרשנות או לשינויי גוונים. מה שנאמר בשפה אחת הוא שייאמר בשפה האחרת, בצורה הברורה, הפשוטה והמובנת ביותר.

בתרגום אמנותי, לעומת זאת, כר האפשרויות נפתח לפני העושה במלאכה, ומידותיו משתנות בהתאם לסוג היצירה, ליכולתו האישית של המתרגם, לעושר הלשוני במקור, למרחק בין שפת המקור לשפת התרגום ובין התרבויות השונות, ועוד. בקצה האחד של הסקאלה נמצאת ספרות עיון והדרכה לסוגיה השונים, הכוללת במקרים רבים גם תיאורי מקרים, דוגמאות, סיפורים אישיים וכדומה, לצד תרגילים, תפריטים, טבלאות ותרשימים. חירות המתרגם תלויה באופי החומר המתורגם.
בקצה האחר של הסקאלה נמצא, כמובן, השיר האמנותי, המציב לפני המתרגם את האתגר הגדול ביותר. למעשה, שיר אי אפשר לתרגם במלוא מובנה של המילה. מי שמנסה לשמר בכל מחיר את מסגרת השיר המקורית – מספר מילים, מבנה תחבירי, צליל  – חזקה עליו שייכשל, אלא במקרה של דמיון מובהק בין שתי השפות. בעצם, המתרגם נדרש לחבר שיר חדש, שכולו מבוסס על שיר קיים – נושא, תוכן, מבנה כללי, אופי – והצלחתו נמדדת לא במידת דמיונו לשיר המקורי אלא באיכותו כשיר העומד לעצמו, בשפת התרגום. בהשוואות תרגומים שונים לשיר אחד אפשר לעמוד על ההבדלים הבולטים בין שתי הגישות – מצד אחד, הניסיון לשמר כל מאפיין של שפת  המקור מביא לא פעם לתוצאות מוזרות ביותר בשפת התרגום, גם אם המתרגם הגאה מצביע על הצלחתו בשימור הפרמטרים המכניים של השיר, ומצד שני, לקיחת חירויות יתרות יכולה להניב שיר יפה כשלעצמו, אבל הקשר היחיד בינו לבין המקור מתמצה בנושא.
תרגום שירה מחייב הליכה על חבל דק. לפעמים מעשה הלוליינות עולה יפה ואנו יכולים להתברך בשיר מעולה, שקול וחרוז בשפה החדשה כמו במקורית ומבטא בהצלחה את המסר שבשיר המקורי; לפעמים אנחנו נוכחים לדעת, שהמעלל אינו לפי כוחנו וחוזרים כבר בתחילת הדרך ולפעמים – וזה הגרוע מכל – נדמה לנו שהצלחנו ואיננו מבחינים, שהחבל נקרע ואנו מקרטעים לא בחלל האוויר אלא על הקרקע, למשל ולשנינה בפי כל קורא.
ויש נקיקים, ששום חבל אינו עשוי לגשר עליהם, ומוטב לנו להישאר מן העבר הזה וליהנות מן הנוף מרחוק. יש דברים שאי אפשר לתרגם, ומוטב לוותר מאשר להוציא מוצר פגום וכושל, לפחות עד שיבוא מי מענקי הדור ויעשה בנפלאותיו.

בתווך, בין שני הקצוות האלה, נמצא תרגום הפרוזה, הספרות היפה לכל סוגיה ורמותיה, מתומס מאן עד לרומן הרומנטי, מאסימוב וניבן אל ספרי מתח ופעולה, מספרות ילדים קלאסית אל ספרות ילדים ונוער קלילה, פופולארית וחסרת ערך כמו ג'אנק פוד, מסאגה של גלסוורתי או טולסטוי עד סיפורים קצרים של דורותי פרקר ואו הנרי, וכל מה שבין אלה לאלה, לטוב ולרע.

למלאכת המחשבת הזאת, אותה לוליינות בין שפה לשפה, אני קוראת האלכימיה של המילים – לא יציקה של אותה מסת חומר מכלי בעל צורה אחת לכלי בעל צורה אחרת, אלא המרת חומר אחד בחומר אחר, בעל משקל סגולי שונה ותכונות אחרות – ובכל זאת תוך שימור המרכיב העיקרי, הלא הוא התוכן הרעיוני, העלילה, המסר – הרוח והנשמה של הדברים, בלבוש שונה ובצורה אחרת. תאמרו, אלכימיה היא מעשה כשפים, יציר אגדה? יפה אמרתם. לפעמים, גם תרגום משובח הוא מעשה כשפים.

*

המתרגם הוא אדם בודד, העושה מלאכתו ביחידות וכל ההכרעות עליו ועל ראשו. יש לו כלי עזר רבים – מילונים, מודפסים ומקוונים; לכסיקונים ואנציקלופדיות; אטלסים; וכמובן – אינטרנט. כשעומדת לפניו שאלת בקיאות בתחום מסוים, הוא יכול להתייעץ עם מומחה וכך גם בשאלות תעתיק, דיוק היסטורי וכדומה. אבל בבעיות תרגום גרידא – שם אין עצה ואין תבונה. שם נאלץ המתרגם לסמוך על עצמו, על הידע והניסיון שצבר במשך השנים ובמקרים רבים – על תחושות בטן ועל מצפון. להלן דוגמאות להתלבטויות כאלה, לצד טעויות תרגום מבדחות שנעשו, מן הסתם, ללא כל התלבטות שהיא.

בשני ספרים של דיק פרנסיס, "קאמבק" ו"מהירות מסוכנת", שיצאו שניהם בהוצאת שלגי ובתרגומו של אותו מתרגם, נתקלתי בפיתרון גרוע לבעיה, שאולי אין לה פיתרון טוב. בראשון אומר אב לבנו החורג, שלא יפנה לעולם אל אמו בתואר "אמא", שיש בו משום יחס מתנשא ושתלטני, אלא ב"אמא'לה", למשל. בספר השני, אב שגידל את בנו, היתום מאם, בשלט-רחוק, אפשר להגיד, ומשתדל להתקרב אליו כשהוא בן שמונה-עשרה,  פוקד על הבן להימנע מלפנות אליו בתואר "אבא" אלא ב"אבא'לה". הבן מרגיש שלא בנוח עם התואר הזה, המרמז, לדעתו, על קרבה מתמדת בין אב לבן משחר הילדות, בניגוד לקשר המרוחק הקיים בינו לבין אביו, שיש בו יותר כבוד מאהבה.
אגב, בסוגריים, התייחסות דומה מופיעה בספרה של לין ריד בנקס, Two is Lonely, השלישי  בטרילוגיה שראשיתה בספר "החדר דמוי L"  (היחיד שתורגם לעברית). ג'יין, אם חד-הורית, מגלה לבנה, בעל כורחה, מיהו אביו האמיתי, שאתו ניתקה במתכוון כל קשר עוד בהריונה והרחיקה אותו מבנם המשותף מאז היוולדו. הילד בן השמונה מתעניין בזהות אביו, שאליו הוא מתייחס כ"Daddy". אמו מסתייגת מכינוי זה ומסבירה לו, ש"דדי" הוא אבא שמטפל בילד, משחק אתו, לוקח אותו לטיולים וכדומה, בניגוד ל"father", שרק הוליד אותו, אבחנה דקה מדי לילד בן שמונה, כמובן.
איפה הבעיה בתרגום? מיד נראה. באנגלית הכוונה, כמובן, לFather" " ו"Mother", בניגוד ל-Dad, Daddy, Pop, Papa ו-Mom, Mammy, Mum וכו'. אלא שבעברית אין הבחנה כזאת. "אמא" היא הפניה המקובלת בין ילדים לאמותיהם בכל גיל, מינקות עד זקנה ושיבה וכך גם  "אבא". הפניה "אבי" ו"אמי", בתרגומים עבריים, מופיעה רק בהקשר דתי, אל כומר או אב מנזר או אל אם מנזר. בעברית אין מקבילה ל-father ו-mother האנגליים, ואפילו ילדים קטנים אינם פונים אל הוריהם, בדרך כלל, ב"אבא'לה" וב"אמא'לה" (אמא'לה מופיעה, אם בכלל, כקריאת אימה בשעת בהלה פתאומית ו"אבא'לה" אולי כפניית זלזול לאדם מבוגר מצד צעיר זר, כמו "דודה" לכל אישה מבוגרת).
איך פותרים את הבעיה, אם כך? אולי לא פותרים. לא הכל אפשר לפתור. אפשר לשים "אדוני" במקום Father ו "אבא" כמקביל ל-Dad"" או Daddy ובאותה שיטה, "גברתי" במקום Mother ו"אמא" לכל שאר האפשרויות. הבעיה היא, שבאנגלית קיימת, בחוגים מסוימים, פניית כבוד Sir לאב וMa’m לאם (קיצור של מאדאם, לא של אמא). אפשר גם להשמיט את כל הדיון, אבל זה לא תמיד רעיון טוב, כיון שהדברים אינם עומדים בפני עצמם ומתקשרים לדברים אחרים. המבחן הטוב ביותר, אולי היחיד, הוא להציב את המילים במסגרת שיחה יום-יומית שגרתית בעברית ולראות, איך הן נקלטות שם, לא כתרגום אלא כדיבור חי ונושם. במקרה הנוכחי, הן אינן נקלטות.

עוד מכשלה אורבת לכל מתרגם גם אם הוא בקיא בשפת המקור ובשפת התרגום, והיא נובעת מכישלונו של המתרגם לזהות מובאות משפתו הוא כשהן מצוטטות בתרגום. התוצאה חמורה ביותר כשמדובר במובאות מן התנ"ך, שהמתרגם השקדן מנסח אותן מחדש בלשונו הוא בלי שיהיה לו צל של מושג, שהוא כותב מחדש את ספר הספרים. נכון, לפעמים קשה מאד לזהות מובאה מן התנ"ך או מדברי חכמים, כשאין שום רמז למקום שממנו נלקחה, ומתרגם מנוסה צריך לפתח חוש שישי  לזיהוי מובאות כאלה. לא פעם מצאתי עצמי עוברת על כל ספר תהילים, למשל, משום שהחוש השישי שלי אמר לי, שהפסוק האנגלי שלפני נלקח מאי-שם בספר זה, אם כי לא היה לכך רמז במקור. כמובן, קונקורדנציה יכולה לעזור מאד במקרה זה, אם יודעים מה להזין לה כשאילתא.

התלבטות, אחת מרבות, הפוקדת מתרגם אחראי היא בשאלה, איך לנהוג בטעות מובהקת של הסופר, שחמקה גם מעינו הצופייה (בשאיפה…) של העורך והתגנבה אל הספר. טעויות כאלה מצאתי לא אחת בתחומים שונים ומשונים – היסטוריה, גיאוגרפיה ואמנות. אם נצא מהנחה, שהמתרגם  מודע לטעות, מה עליו לעשות? האם יתקן אותה על דעת עצמו ויצפין את הטעות מעין הקורא העברי? האם יתקן אותה בתוספת כוכבית והערת שוליים מבארת? או שמא יבחר להתעלם ולתרגם את הטעות כמות שהיא, בבחינת אותם שלושה קופים – לא רואה, לא שומע, לא מדבר?
אין לי תשובה אחת לכל המקרים ולכל המתרגמים. יהיו שיעדיפו לתקן, כשהם בטוחים כליל בצדקתם, וחסל. אחרים יעדיפו את שיטת הכוכבית והערת השוליים או יסתפקו ב(כך במקור) בגוף הטקסט. החששנים ורכי הלבב יעדיפו כנראה להתעלם ולהנציח את הטעות (כמובן, יתכן גם שאינם מודעים לה…). כך או כך, האחריות על המתרגם ועליו בלבד, בכל דרך שיבחר בה.

ועכשיו לקטע הבידורי – להלן כמה טעויות תרגום מבדחות.

1. קשישה שאוהבת "סוג מסוים ויקר להחריד של שמנת קרה שבאה בצנצנות זכוכית חלבית עם מכסה ורוד". ("דלת פתוחה", אליזבת ברג, עמ' 108)   ({cold cream
2. אדם שנחקר בפרשת רצח רוטן: "בסוף הם עוד יאשימו אותי ברצח ממדרגה שלישית".  (הסרט "בכבלי השכחה" עם אינגריד ברגמן וגרגורי פק)   (third degree)
3. אדם אומר לחברו, כי מבין שלוש אפשרויות להשיב לשאלה קשה, הוא בוחר בחמישית. (המקור לא זכור)  (I’ll take the fifth )
4. אישה בריטית מבקרת בסינגפור ומתאכזבת מאופיה הקולוניאלי כל כך.  "היא עדיין לא ראתה קרב צרצרים על המדשאה הכפרית, אבל הייתה בטוחה, שבקרוב תראה גם את זה" ("סולמות ונחשים", מדג' סווינדלס, עמ' 278).  ((cricket
5.  "הרגשתי שאני הולך אגוזים". (מקור נשכח מזמן)   (אני בטוחה שתבינו בעצמכם.)

ועוד דוגמה מבדחת, לא בדיוק טעות תרגום:
יש לנו קרובת משפחה קשישה, שבמהלך נדודיה הספיקה לחיות שנתיים בארץ וכיום היא חיה בגרמניה, כבר יותר מחמישים שנה. למרבה הפלא, השתמר בפיה לא מעט מן העברית שלמדה בנעוריה, אבל הדקויות, מה לעשות – זה כבר לא זה. והנה, בביקורה אצלנו אמרה לי, שבשובה לגרמניה היא מתכוונת לשלוח לנו סמים.
אתם צריכים להבין את הסיטואציה: אלמנה קשישה, מהנדסת בדימוס, אזרחית למופת, שומרת חוק, תושבת פרנקפורט כבודה – מודיעה לי על כוונתה לשלוח לנו, אזרחי ישראל כבודים ושומרי חוק, סמים. בדואר.
כיוון שפירשה נכונה את מבטי הנדהם, הסבירה, תמהה למדי – נו, סמים, שמים באדמה, יוצאים פרחים…
נשמתי לרווחה, כבשתי את צחוקי והסברתי לה: "זרעים, אדית, לא סמים. סמים זה הרואין, קוקאין. פרחים מגדלים מזרעים". (גם אותם אסור לשלוח בדואר, אבל זה כבר סיפור אחר.)

*

המאמר פורסם לראשונה בבלוג הבלשני "עברית וחיות אחרות". יש מאמר המשך בשם "תרגום שירה".

פורסם בקטגוריה עברית, תרגום | עם התגים , | כתיבת תגובה